“אני אומרת לכם, כאמא לקצין קרבי ביחידה מובחרת, ששוב נקרא לצו 8, שוב ל-120 ימים, שוב ללבנון ורק בינואר סיים את הצו האחרון שלו, 240 ימים בשנה קלדנרית מספטמבר עד ספטמבר, איזה מאזני צדק יש כלפיו וכלפי חברים שלו ועוד אלפי אנשים?
“בזמן שנותר לי, אדוני, אני רוצה לדבר על התוהו ובוהו הערכי שאליו נקלענו. הממשלה הביאה אותנו לתוהו ובוהו ערכי, לאנרכיה של ממש. כל יום הממשלה הזאת בוחרת במשתמטים ולא במשרתים. במקום לגנות בקול צלול וברור את ציבור המשתמטים שקורא קריאת "נמות ולא נתגייס", ו"בשלטון הכופרים אנחנו לא מאמינים", במקום להעלות על נס את ציבור המשרתים, שנאנק תחת העומס והשחיקה, הממשלה הזאת מזניחה את המשרתים ולא מגנה את המשתמטים שהחליטו לעצור את המדינה, כמו שהיה היום בבוקר. כאילו זה מובן מאליו שאותם אנשי מילואים, שאותן משפחות, שאותם חיילים בסדיר וחיילי הקבע, הם צריכים לשרת עוד ועוד בזמן שאחרים לא משרתים.