“אין מספיק תוכנית אסטרטגית להצלת מזון. תוכנית שצריך להשקיע בה כסף. על כל שקל שנשקיע אנחנו נקבל ארבעה שקלים של מזון.
“אני רק אומר שאני אוסיף על זה שאני חושבת שמהות של חברה מתוקנת היא אחריות הדדית. זו בדיוק מהות החוק: חברה שיש לה עודף נותנת למי שאין. זה דבר ראשון, זו אחריות הדדית.
“אני לא אוסיף על הדברים החשובים שחברי אמר פה, אבל אני מסתכלת על הצעת החוק הזאת לאו דווקא מההיבט של עוני; אני מסתכלת על הצעת החוק הזאת מהיבט של אחריות – אחריות של מדינה לחלוקת משאבים צודקת, אחריות על איכות הסביבה בגלל הטמנת האשפה הנוראית והמיותרת כשמדובר על טונות של אשפה שיכולה להפוך למזון נצרך שאנשים יצרכו – ואני מסתכלת על הצעת החוק הזאת כשלב, כחלק מתוכנית מאוד מאוד גדולה שעל מדינת ישראל לאמץ, וזו כל הראייה מלמעלה על נושא ביטחון המזון של מדינת ישראל: מה מגדלים פה?
“לכן זה רק מתבקש שהחברות הממשלתיות המפעילות מערך הסעדה גדול לעובדיהן יהיו אלו שיובילו את הדגל בתחום הצלת המזון בצריכה המוסדית, בתקווה שעסקים וחברות נוספות ילכו בעקבותיהן.