“מכאן, מהבמה חשובה הזו, אני ועוד ארגוני מזון מקדמים דרך משותפת, מקדמים חקיקה שתעגן את הזכות למזון כזכות יסוד בסיסית במדינת ישראל. לא ייתכן שמדינה שנבנתה על יסודות של צדק, יהדות ושוויון לא תעגן בחוק את הזכות למזון עבור כל אזרח ואזרחית במדינה.
“לא היינו בקואליציה, היינו באופוזיציה, ולא קידמו לנו חוקים – ואני שמח שהיום, ברוך השם, בסייעתא דשמיא, החוק הזה מוגש על ידי החברים הטובים שלי, שמקדמים את הנושא הזה, וזה מניעת השמדת מזון ושימוש נכון בו למען משפחות נצרכות ונזקקות על ידי רשויות הרווחה, כפי שפועלים בזה היום עם לקט ישראל וכל מיני ארגונים שעושים את זה.
“לאור האמור, יש מקום לגיבוש תוכנית לאומית להצלת מזון, שתשפיע באופן חיובי על הכלכלה של המדינה, תצמצם את פערי העוני ותסייע לאוכלוסיות המוחלשות שבמצוקה כלכלית קשה.
“אין מספיק תוכנית אסטרטגית להצלת מזון. תוכנית שצריך להשקיע בה כסף. על כל שקל שנשקיע אנחנו נקבל ארבעה שקלים של מזון.
“אם אין סיבה מוצדקת לסרב, יהיו חייבים לתת לאותם ארגונים, על מנת שזה יגיע למשפחות נזקקות, למשפחות מוחלשות, למשפחות שצריכות את זה. על ידי כך נוכל לעזור לעוד אלפי משפחות בישראל.
“באמת בקשר לחוק הזה של תרומת מזון, אני חושבת שיש תפקיד מאוד חשוב למדינה. אנחנו יודעים שישנן יוזמות אישיות, פרטיות של אנשים באופן פרטי, על חשבונם האישי, שדואגים בזמנם וגם מפנים מקום ועושים את כל העבודה בצורה פרטנית ואישית. צריך באמת שהמדינה תעודד יוזמות כאלו על ידי מתן הבסיס של המקום לפחות.
“אני רק אומר שאני אוסיף על זה שאני חושבת שמהות של חברה מתוקנת היא אחריות הדדית. זו בדיוק מהות החוק: חברה שיש לה עודף נותנת למי שאין. זה דבר ראשון, זו אחריות הדדית.
“המטרה שאנחנו ראינו גם בלקט ישראל היא שהיא באמת מצילה מזון, מעבירה אותו לאזורים אחרים, מזון איכותי ומזין, ובעצם חוסכת גם מיליארדים למשק, ויש פה הרבה יתרונות סביבתיים ובריאותיים.
“אני לא אוסיף על הדברים החשובים שחברי אמר פה, אבל אני מסתכלת על הצעת החוק הזאת לאו דווקא מההיבט של עוני; אני מסתכלת על הצעת החוק הזאת מהיבט של אחריות – אחריות של מדינה לחלוקת משאבים צודקת, אחריות על איכות הסביבה בגלל הטמנת האשפה הנוראית והמיותרת כשמדובר על טונות של אשפה שיכולה להפוך למזון נצרך שאנשים יצרכו – ואני מסתכלת על הצעת החוק הזאת כשלב, כחלק מתוכנית מאוד מאוד גדולה שעל מדינת ישראל לאמץ, וזו כל הראייה מלמעלה על נושא ביטחון המזון של מדינת ישראל: מה מגדלים פה?
“משרד הרווחה זיהה מגמה זו לאורך שנים ופועל באופן רציף במסגרת המיזם לביטחון תזונתי להצלת המזון. במיזם הזה אנחנו כבר נעזרים בלקט ישראל, במפעל החשוב שלהם.
“הצעת החוק בעצם באה ואומרת, יש היום כ-130,000 טון – רק בחברות הממשלתיות – שנזרקים מדי שנה, שיכולים ללכת לנזקקים ולמשפחות מוחלשות. אוכל טוב, אוכל שיכול להיות בר אכילה, אוכל בריאותי, ולצערי הולך לפח 1.9 מיליארד.
“גם הגשתי הצעת חוק בנושא הזה, של חובת המכרזים, שתינתן עדיפות לעסק שעוסק בהצלת מזון.
“מהדוח הלאומי לאובדן והצלת מזון, שנכתב בין היתר עבור משרדך, עולה כי כשליש מהמזון המיוצר בישראל הולך לאיבוד – בשווי 21.3 מיליארד ש"ח. העלות הסביבתית של אובדן זה למשק היא כ-3.6 מיליארד בשנה, והוא אחראי ל-6% מפליטת גזי החממה.
“לכן זה רק מתבקש שהחברות הממשלתיות המפעילות מערך הסעדה גדול לעובדיהן יהיו אלו שיובילו את הדגל בתחום הצלת המזון בצריכה המוסדית, בתקווה שעסקים וחברות נוספות ילכו בעקבותיהן.
“ההצעה הזאת באה ואומרת שגם מדינת ישראל, החברות הממשלתיות, יהיו דוגמה לחברות הממשלתיות איך לא זורקים מזון, איך אנחנו מצילים את המזון. זאת עוד הכנסה של כ-1.8 מיליארד שקל בשנה, כדי להציל את המזון הזה, וזה דבר חשוב.