יוסף עטאונה
Yousef Atawnah
“כשבאים לכפר בדואי ערבי בנגב, הורסים אותו, משטחים אותו, מגרשים את האנשים, ובמקומם מיישבים יהודים – זה טיהור אתני. המדיניות הזו לא יכולה להמשיך.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אושר שקלים, אני רוצה לספר לך היום מה הממשלה שלך עושה כלפי החברה הערבית הבדואית בנגב.
“ממשלה כזו, שבאה והורסת לאזרחיה את הבתים שלהם ומשאירה אותם תחת כיפת השמיים ללא שום מענה, זאת ממשלה שלא ראויה לכהן אפילו יום אחד. הממשלה הזו לא הורסת בתים רק בנגב, אני חושב, אנחנו מאמינים כי היא עברה צעד מאוד דרסטי: בחסות המלחמה היא הכריזה מלחמה על האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. אי-אפשר להסביר את מה שקורה בנגב מבחינת הריסת כפרים שלמים וגירוש האנשים משם, ובמקומם באים ורוצים ליישב יהודים ביישובים האלה.
“אבל מי שלא מכבד את החוקים של המדינה, את המשילות של המדינה, זה הממשלות עצמן, שמנסות בכל דרך לפגוע בחברה הערבית הבדואית בנגב.
“הדרישה שלנו, הדרישה הצודקת של האנשים ושל האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב היא להכיר בכפרים הלא-מוכרים על בסיס אותו תכנון שקיים בנגב ליהודים. שיהיה אותו תכנון גם לערבים, כדי להכיר בכפרים על בסיס אותו תכנון.
“בשנתיים האחרונות הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב לא הסדירה אף בית בנגב.
“חלק מחברי הכנסת דיברו על עלייה לנגב או ירידה לנגב, אני חושב שבכל הסתכלות על הנגב קודם כל צריך להביט בעיניים ולהסתכל לאוכלוסייה בעלת המקום שלא עלתה ולא ירדה, היא נמצאה שם בכפרים הערבים הבדואים בנגב אלפי שנים.
“התפיסה של לרכז את האוכלוסייה הערבית הבדואית ביישובים האלה נכשלה. אנחנו מבקשים דבר אחד, שיהיה שוויון אזרחי, להסתכל באותם עיניים כמו שמסתכלים על המועצות האזוריות היהודיות, להסתכל בעיניים למועצות האזוריות הערביות הבדואיות בנגב בנווה מדבר ואל קסום.
“ממשלה שבזרועות שלה מבצעת בשבוע האחרון עוד פשע – לא פחות מהפשע שהיה ב-8 במאי – בוואדי אל-חליל אצל משפחת אבו עסא; ממשלה שמכריחה אוכלוסיות שלמות להרוס את הבתים שלהם בידיים שלהם. איפה קיים דבר כזה שהממשלה, שהרשות להסדרת ההתיישבות לבדואים בנגב, שרמ"י, שיחידות האכיפה מכריחות אנשים להרוס את הבתים שלהם בידיים שלהם?
“אי-אפשר לדבר עם הבדואים בנגב עם בולדוזרים. צריך לשבת עם האנשים, עם ההנהגה, ולמצוא פתרונות מותאמים לאוכלוסייה הזו.
“- - מחרימים את תכולת הבתים שלהם, משאירים אותם עד רגע זה ללא שום התייחסות מאף משרד ממשלתי.
“מוטלת כל האחריות על המדינה לספק את הפתרונות לאנשים מכל תחומי החיים, ובתחום של הבתים, יש להכיר בכפרים הלא-מוכרים, יש לתת לאנשים את האפשרות שיוכל להוציא היתר. כרגע, במציאות הזאת, בכפרים הלא-מוכרים אין אפשרות לאנשים להוציא היתרי בנייה.
“אנחנו גם אמרנו, במיוחד בנגב, שכל מסע הבחירות שלו היה מסע דה-לגיטימציה של החברה הערבית הבדואית בנגב.
“אני רוצה לדבר איתך על הנושא של החברה הערבית הבדואית בנגב – שאתה בעצמך, ולא מישהו אחר, על דוכן זה דיברת בסימפתיה – ועל אחריות ועל אחדות.
“ולכן הצעד המתבקש הוא כן להכיר בכפרים, אבל עד להכרה בכפרים אי-אפשר להשאיר ילדים, נשים, חולים – 120,000 תושבים – כבני ערובה למוסדות התכנון כדי למצוא פתרונות להכרה; הפתרון נמצא, הוא גם חוקי.
“ולכן המענה המתבקש, המיידי, הצודק, שיכול לקדם, הוא להכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. וכשאנחנו מדברים על הכרה, אנחנו מדברים על הכרה לפי חוקי התכנון והבנייה של מדינת ישראל, ולא מבקשים שום הטבה, לא מבקשים שום עדיפות.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד יושב-ראש ועדת הפנים, לימדת את ההצעה של החוק, וצר לי מאוד שההצעה שאנחנו מצביעים עליה עכשיו, למרות שהייתי בוועדה, למרות שדיברתי עם משרד הפנים וגם עם מינהל התכנון, הנושא של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב לא בא לידי ביטוי לא בחוק הזה ולא בפיצול ולא בהוראות השעה, וחבל.
“ולכן צריך להכיר בכפרים, וצריך להחיל את התיקון בחוק התכנון והבנייה שמביאים היום גם על החברה הערבית הבדואית בנגב ועל הכפרים הלא-מוכרים.
“אני פונה עוד פעם לשר הפנים: כל המסלולים שמינהל התכנון מציע לא יכולים לעזור לבדואים בנגב, כי הם לא מוכרים. שר הפנים, הגיע הזמן להכיר בכפרים הלא-מוכרים ולתת להם את כל השירות.
“הגיע הזמן גם בשעת חירום גם בשעת מלחמה כן להכיר בכפרים הערבים הבדואים בנגב, להכיר בהם ולתת להם את כל השירותים שכל יישוב יהודי בנגב זוכה להם.
“המשילות האמיתית היא להכיר בכפרים. המשילות האמיתית – לטפל במערכת החינוך, ברווחה, בבריאות, ולתת לאנשים את ההזדמנות לחיות כמו שאר האזרחים במדינה.
“הבעיה בכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב היא של הכרה ותכנון. בוועדת הפנים קיימנו דיון מאוד מהותי ורציני על הכרה בכפרים הלא מוכרים בנגב. כדי להכיר בכפרים האלה, התפיסה התכנונית צריכה להשתנות בוועדה המחוזית, אצל מקבלי ההחלטות בממשלה, בהתייחסות לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב.
“איזה חוסר סבירות – שר שממונה על אוכלוסייה שרוצה לקדם ולטפל בה – והסוגיה הערבית הבדואית בנגב היא הסוגיה הכי קשה והכי צודקת היום על סדר-יומה של החברה הישראלית – ובא השר הממונה, שהוא מקדם תוכנית – מחר יום הנגב, באים נציגים של החברה הערבית הבדואית בנגב ורוצים לדון בסוגיות, והשר מונע מאנשי המשרד שלו להשתתף.
“אני אומר מכאן שהוא ייכשל כמו שקודמיו כשלו, ואני אגיד למה הם נכשלו: כי כל שר שבא – הסוגיה הבדואית, התייחסו אליה כמשהו שהוא לא חלק מהחברה הישראלית; ראו בזה גוף זר שצריך להתמודד איתו, ולכן העבירו את הטיפול ממשרד למשרד ומשר לשר ב-14 השנים האחרונות, וכולם נכשלו.
“מי שאחראי למחדל הזה ולאי-הכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב זה מדינת ישראל ולא הבדואים עצמם. הם נמצאו מלפני קום המדינה, יש להם את כל הזכות על הקרקע, יש להם את כל הזכות להתקיים, יש להם את כל הזכות לעבד את הקרקעות שלהם.
“אנחנו נגיש תלונה כמובן במח"ש, אבל הגיע הזמן להתייחס לבדואים בנגב כאזרחים שווים, ותחת הכותרת של משילות, לא יכול להיות שיקומו יחידות שהמטרה היחידה שלהן היא לרדוף את הבדואים בנגב.
“אני מושיט יד, ומוכן לגשת לכל הסוגיה הבדואית, ויחד אנו יכולים לפעול למען פתרון יותר טוב, שיביא גם להכרה, גם להשתלבות של החברה הערבית הבדואית בתוך החברה, במערכת החינוך וגם בתעסוקה. התפיסה של כוח וכוח – זה לא ילך. צריך בהידברות ושיח, וצריך למצוא את הפתרונות המותאמים לחברה הבדואית.
“מדיניות ההריסה והשימוש בתיאוריית הכוח – אנחנו, עוד פעם, דוחים את הגישה והתפיסה הזו.
“היום במרחק של כמעט 15 שנים להקמת הרשות הזו אני חושב שהגיע הזמן שהממשלה והשר הממונה על הרשות להסדרת הבדואים בנגב ייקחו אחריות על מה שקורה.
“לכן, אני קורא מכאן להפסיק את חלוקת צווי ההריסה בנגב, את צווי הפינוי, ובמקום זה, לשבת עם התושבים, עם האזרחים, ולהכיר בכפרים הלא-מוכרים.
“ומה הם מביאים לוועדה? הם רוצים לגרוע מהשטח של ביר הדאג', שהוא בסך הכול 6,500 דונם.
“בתקופה האחרונה, גם בשנים האחרונות, כל פעם שעולה הסוגיה, המצוקה של הערבים הבדואים בנגב, וכל פעולה שהממשלה עושה שבעיקר פוגעת בזכויות של הבדואים, מדברים על החוק ומדברים על הכרה ומדברים על משילות.
“אני כן בעד משילות, כי יש לי משמעות למשילות. משילות משמעותה להכיר בכפרים הבלתי-מוכרים; משילות משמעותה אכן להתייחס לאזרחים הערבים הבדואים בנגב כאל שווים; משילות בנגב משמעותה לפתח מערכת חינוך ראויה; משילות בנגב משמעותה להתייחס לערבים הבדואים כאל אזרחים שווים ולפתור את הבעיה ואת המצוקה שלהם.