“משפט הוא לא רק מנגנון להכרעה של סכסוכים. החוק הזה שלפנינו לפני הכול, לפני הכול, הוא נדבך נוסף במהלך הרבה יותר רחב – ניסיון פשוט לשנות את שיטת המשטר בישראל.

“ועכשיו בואו לרגע נעבור לקשר הישראלי: כשמתבוננים בתהליכים שעברו על דמוקרטיות אחרות באזור כמו הונגריה, כמו פולין, כמו טורקיה, קשה מאוד להתעלם מהמקבילות המטרידות למה שמתרחש כאן בישראל, בכנסת ישראל. יש תחושה קשה שבמקום להסתכל על האסון הזה, על הדמוקרטיות בנסיגה, וללמוד מהמדינות שסביבנו מה לא לעשות, היו פה מנהיגים, שרים שיושבים בממשלה ההרסנית הזו, שפשוט רשמו לעצמם משימות, למדו מאורבן אבני דרך איך לפורר ולאדות את הדמוקרטיה הישראלית.

“לרה''מ יש כתבי אישום וסביר להניח שאחרי שהעניין יוכרע הוא יערער לבית המשפט העליון, ושם אולי הוא רוצה להשפיע על השופטים שישפיעו בעניינו, יכול להיות? לא, זה לא הגיוני

“אם לא נעצור עכשיו את הנפילה, אנחנו נקום ונגלה שביום שאחרי הדמוקרטיה, אין תחתית, אין רצפה. בחירות הוגנות הן לא מותרות. הן תנאי הקיום שלנו.

“היום אנחנו פותחים את הכנס האחרון בהחלט של הקדנציה המסויטת הזו של ממשלת 7 באוקטובר. עברו שנים קשות מאוד, אבל אני מזכירה שהקדנציה הזו נפתחה באותה מסיבת עיתונאים ידועה לשמצה של שר המשפטים לוין, שחשף לציבור את התוכנית שלו להפיכה המשטרית. זה אולי היה באמת רגע שלכולנו נפל האסימון, לאן הממשלה הזו הולכת. עכשיו, אסון רדף אסון, ובכל זאת הקואליציה הזו לא חישבה מסלול מחדש, והמשיכה לקדם מאות, מאות חוקים הזויים, קיצוניים, בזה אחר זה. וגם כשהחלישו אותנו כל כך מבפנים, ושילמנו מחירים כל כך חזקים, הם עדיין לא הרפו. שום לקח לא נלמד.