“אמרתי: נגיד שילדים נהרגו, ויש להם אתר הנצחה לילדים שנהרגו, ובא חבר הכנסת שיוזם את ההצעה הזאת, ואומר: אין לי בעיה שילדים ייהרגו בעזה, וחבל שלא עשינו את זה קודם.

“עכשיו מילא שהמשפחה שלי נהרגה בהפצצה ביום ה-40 של המלחמה, הם היו בבניין מגדלים, נשלח טיל על ידי הצבא והוריד את הבניין, נהרגו ונפצעו עשרות, מהם 12 בני משפחת טיבי וסמור, שהיו אתם באותו בניין.

“שתיים, בבית הזה חושבים שקורבן או ילד הוא רק ילד יהודי. ילד פלסטיני יכול למות, הוא ואימא שלו והדודה שלו והשכנים והבניין, כמו שקרה עם המשפחה שלי.

“שתיים מהנשים, אימא – נאהידה אנטון אום עימאד, היא מעל 80, והבת שלה סאמר, מעל 50, נורו ונהרגו על ידי צלף של צה"ל, צלף, בתוך כותלי הכנסייה והמנזר.

“5,000 ילדים זה 5,000 יותר מדי, 40 ילדים חטופים זה 40 יותר מדי. גם ילדים שנהרגו, נרצחו, יחד עם נשים וגברים.