“כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, "הכוחות חשו בסכנה והגיבו בירי" – כך הצדיקו דַּבָּרֵי הצבא את מחיקתה הכמעט-מוחלטת של משפחה פלסטינית שלמה, ההורים עלי וּוַעַד ושני הילדים הקטנים עות'מאן בן השבע ומוחמד בן החמש, בירי של כוחות הכיבוש בכפר טמון.
“- - בהם 22,000 ילדים, 22,000 ילדים. פה אין פרישה, אין חנינה, אין הרצוג, אין טרמאפ. יש את ההיסטוריה שתשפוט אותך.
“אני חייב להגיד שב-2022, בתקופה הזו, היו 294 הרוגים. היום יש 398 הרוגים. בשלוש שנים עלה מספר ההרוגים ב-35%.
“אני מצטט לוחם מעזה: "הרג אנשים שמחפשים מזון זה משהו שהפך לשגרה. אתה יודע שזה לא בסדר. אתה מרגיש עם זה לא בסדר, שהמפקדים פה לוקחים את החוק לידיים. אבל עזה זה יקום מקביל. מהר מאוד ממשיכים הלאה - -
“אמרתי: נגיד שילדים נהרגו, ויש להם אתר הנצחה לילדים שנהרגו, ובא חבר הכנסת שיוזם את ההצעה הזאת, ואומר: אין לי בעיה שילדים ייהרגו בעזה, וחבל שלא עשינו את זה קודם.
“אני נגד הרג ילדים, נגד הרג נשים, אני נגד הרג סימני חיים, אני בעד חיים, אני נגד כיבוש.
“יש רק קבוצה אחת בכנסת הזאת שגינתה הרג של ילדים באשר הם ילדים, והם הח"כים הערבים. כל השאר מעודדים הרג של ילדים.
“עכשיו מילא שהמשפחה שלי נהרגה בהפצצה ביום ה-40 של המלחמה, הם היו בבניין מגדלים, נשלח טיל על ידי הצבא והוריד את הבניין, נהרגו ונפצעו עשרות, מהם 12 בני משפחת טיבי וסמור, שהיו אתם באותו בניין.
“שתיים, בבית הזה חושבים שקורבן או ילד הוא רק ילד יהודי. ילד פלסטיני יכול למות, הוא ואימא שלו והדודה שלו והשכנים והבניין, כמו שקרה עם המשפחה שלי.
“זו לא יכולה להיות פעולת הסוואה, להפציץ אזרחים, ילדים וטף. זה פשע. זה קרה גם הלילה הזה.
“שתיים מהנשים, אימא – נאהידה אנטון אום עימאד, היא מעל 80, והבת שלה סאמר, מעל 50, נורו ונהרגו על ידי צלף של צה"ל, צלף, בתוך כותלי הכנסייה והמנזר.
“5,000 ילדים זה 5,000 יותר מדי, 40 ילדים חטופים זה 40 יותר מדי. גם ילדים שנהרגו, נרצחו, יחד עם נשים וגברים.
“פנו אליי לוחמים – יש לי הודעות בפלאפון, מי שרוצה, אני מזמין אותו להסתכל – לוחמי חוד, נגביסטים שאומרים דבר אחד: אנחנו לא מפציצים מספיק בעזה, צריך להפציץ ולרסק את עזה, כמו שהתחלנו. אסור לנו להיחלש.
“ילד הוא ילד, אם הוא בישובי העוטף או בעזה עצמה, ועם הכאב וההלם צריך וחובה להזכיר שבינתיים יותר מ-900 ילדים נהרגו בהפצצות על עזה.
“אני לא יכול לשכוח את הירי בראשה של שירין אבו עאקלה, ואחר כך את פיזור ההפגנה בכוח - כאילו לרצוח אותה בשנית, אפרופו, מי שמדבר על ג'ונגל.
“הכול עולה, חוץ מדבר אחד שערכו יורד, וזה חייו של פלסטיני. גם פלסטיני בתוך הקו הירוק. רצח רודף רצח, וגם פלסטיני, ובעיקר פלסטיני בשטחים הכבושים, שהאחרון בהם היה הילד מוחמד היית'ם תמימי – השהיד מוחמד היית'ם תמימי, רחמאת אללה עליהו, ילד בין שנתיים שהיה בביתו בנבי סלאח יחד עם אביו, ואש נפתחה ממגדל של הצבא לעבר הבית והרכב שלהם, פגע גם באבא, היית'ם, בכתף, ופגע בראשו של מוחמד בן השנתיים.