תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו מדברים רבות כאן על חוב המדינה לחייליה, אנחנו מדברים על תקציבים, אנחנו מדברים על אחוזי נכות, אנחנו מדברים על סעיפים ותקנות. אבל היום, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לדבר על מה שקורה ברגע האינטימי ביותר, הרגיש ביותר והקריטי ביותר בחייו של פצוע צה"ל – הרגע שבו הוא נכנס לחדר הוועדה הרפואית; אני אומר את זה גם מתוך ניסיון.