אבל אני חייבת להזכיר, ובגלל שאני יודעת שזה בדרך כלל מוטל על הכתפיים שלי או של חבריי, להעיר באופן ספציפי על צעירים וצעירות ערבים וערביות שנמצאים בסיכון, אנחנו – הבעיה שהמצב החירומי והמלחמה נפלו על מצב שבו גם התשתית לטיפול ביום-יום, בלי מצב חירומי, באוכלוסייה הערבית בנוער בסיכון, היא תשתית, בוא נגיד, שהיא לא מושלמת, היא רעועה, ובהרבה מקרים, במיוחד בנערות במצוקה, יש מחסור אדיר גם באנשי טיפול, נשות טיפול, גם במוסדות שיכולים לתת את המעטפת הנכונה, ויש תת-איתור של הנערות עצמן.