עאידה תומא סלימאן
Aida Touma-Sliman
“האמת, אני חשבתי לי מה אפשר להגיד אחרי כל מקרי הרצח שחווינו, לא רק בשבוע שעבר, לא רק בשבועיים האחרונים אלא בשנים האחרונות, כאשר אנחנו רואים את הצעירים שלנו נטבחים, את הנשים נטבחות, את הרצח המתגלגל, ואני חושבת לא רק על הרציחות אלא גם חושבת, לצערי הרב, על החיים-מתים בתוכנו.
“לצערי הרב, אני חושבת שהגיע הזמן להבין שהנקמה הכי טובה על כל הדם שנשפך עד היום היא להעיף אתכם מהממשלה. זה מה שאנחנו מתכננים.
“אתה יודע, העניין של הרציחות מאוד כואב, אבל העניין של האנשים שמסתובבים בינינו צל של בן-אדם כי הם מאוימים, כואב הרבה יותר. זה לא רק כאב על היחידים, זה כאב על החברה שלי, זה כאב על מה שמעוללים לחברה שלי ועל איך שהמדינה מכוונת למצב הזה.
“הגענו לזה אז וזה טוב שלוקחים להם את המצלמות בלי שתהיה להם הרגשה שיבואו לאיים ויתנקמו בהם בגלל שמסרו את המצלמות, אבל בעניין הנשק הוכח מה שאמרנו בהתחלה בכל פעם שהבאתם דוחות, שלא תהיה תפיסת אמל"חים אחרי כניסה ללא צו. הוכח מבחינת הסטטיסטיקה שזה לא הכלי הכי טוב בשביל למצוא נשק.
“אי-אפשר להוסיף את הדברים שעלו בעניין הדוחות והבקרה של הוועדה? למשל, את השאלות ששאלנו לגבי מספר התיקים שהוגש בהם כתב אישום והייתה בהם הסתמכות על התפיסות כבסיס ראייתי.
“מאחר ואמרת שזה עוזר לפעמים ולא משתמשים בזה כראיה, אלא לכיווני חקירה, אליבי וכו', האם עכשיו מתחילים יותר לתפוס מצלמות לא באותו רגע שקורה הפשע, אלא כדי לבדוק כיווני חקירה?
“תשמעו, התמונות שמגיעות מהמקומות שהתקיים בהם חיפוש מזעזעות. מזעזעות. אני מבינה שצריכים לחפש כלי ירייה גם בארונות המטבח. אם התפיסה כל-כך נמוכה, כדאי לבדוק את שיקול הדעת שמפעילים השוטרים במקרה הזה, אבל ראיתם פעם תמונות של בית שנכנסו לחפש בו?
“כלומר, קשה מאוד לשמור על האיזון בין שמירה על זכויות האזרח, על זכויותיו לפרטיות והזכויות לא להיות חשוף לכל מיני פעולות, לבין הרצון האמיתי למגר את הפשיעה, את הרציחות ואת האיומים שאנחנו חווים בתקופה האחרונה.
“היה מן הראוי לתשאל את השר ואת השרה: לא מפריע להם רעש היריות בלילה? לא מפריע לשר הקולות של התפוצצות מכוניות ברחובות של הכפרים הערבים? זה הרעש היחיד שמפריע לו, הקול של המואזין? הגישה הגזענית הזו וההסתה באופן מתמיד נגד האוכלוסייה המוסלמית הערבית במדינה, הדה-הומניזציה שנעשית, הופכת כבר למחלה שצריך לרפא אותה מהשורש.
“העם הזה התקיים גם לפני קום המדינה, וגם אז המואזין התפלל והרים קולו. כנראה זה מה שמפריע, התזכורת היום-יומית הזו, שאי-אפשר למחוק את העם הזה. כמה שאפשר לנסות, כמה שאפשר לדבר על ייהוד המרחב הציבורי – ואנחנו יודעים שנעשה המון בכיוון הזה – אבל התזכורת הזו תמשיך להתקיים.
“הגישה הגזענית הזו וההסתה באופן מתמיד נגד האוכלוסייה המוסלמית הערבית במדינה, הדה-הומניזציה שנעשית, הופכת כבר למחלה שצריך לרפא אותה מהשורש.
“דת אחרת הופכת את למידתה לערך יסוד, שצריך לשמור עליו ולתת לו מקום מיוחד מאוד, שהולך ומשתלט יותר ויותר כדת על המדינה עצמה.
“זה בדיוק המצב שיש בו גם אפליה ברורה מאוד וניסיון השתקה, ופגיעה חמורה גם ברגשות של מתפללים וקהל רחב מאוד, וגם פגיעה בחופש הדת, שכבר נרמס בהרבה מקומות בארץ, לצערנו הרב.
“כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, האמת? מי שמסתכל על סדר-יום הכנסת בדיוק עכשיו, גם בחוק הזה וגם חוק לפניו, מבין את הסיפור בצורה מאוד מאוד ברורה מה סדר-יומה של הקואליציה הזו, ואיך מתנהלים העניינים במדינה מאז שהממשלה הזו והקואליציה הזו השתלטה על המדינה. סדר-יום הכנסת: חוק מניעת רעש בלתי סביר, כלומר חוק המואזין, שבו מנסים להשתיק ולהחליש את הקול של תפילה ושל קריאה לתפילה. ומצד שני, חוק לימוד התורה. דת אחרת הופכת את למידתה לערך יסוד, שצריך לשמור עליו ולתת לו מקום מיוחד מאוד, שהולך ומשתלט יותר ויותר כדת על המדינה עצמה.
“אני רוצה רק להגיד דבר אחד: אני חושבת שמה שגורם לשר הפשיסט להשתולל בעניין המואזין, אפשר להגיד שזה עניין פופוליסטי – לפני בחירות הוא רוצה לקושש עוד קולות ולהסית – אבל צריך לשים לב למשהו: כנראה מה שמפריע בקול המואזין, שזה תזכורת יום-יומית שיש פה עם אחר.
“יש אפשרות שאזרח ערבי ירצח, יאבד את החיים שלו 16 פעמים יותר מאזרח יהודי במדינת ישראל בעניין הפלילי, כלומר מתוך 100,000 ערבים, 16 יכולים להירצח. מתוך 100,000 יהודים, אחד.
“אם אנחנו אזרחים, הולכים לפי החוק, חובת המדינה לספק לנו ביטחון. אתם היחידים במשטרת ישראל שיש לכם את הסמכות החוקית לאכוף את החוק ולהשתמש באלימות.
“אתה יודע שלא נתתם תשובות אפילו לשאלות שנשאלו בדיון החסוי, ואני הגעתי לסוף הדיון, עשר הדקות האחרונות.
“אם דיבורים על דם ורציחות גורם לך גם להרגיש בנוח לצחוק, בבקשה, אין לי שום בעיה, תצחק, אבל להגיד אחרי ששמנו שולחן בכניסה לעיריית עכו וחילקו נשק כמו שמחלקים ממתקים, להגיד אחר כך שזה לא להוסיף נשק בידיים אזרחיות? לא. זה כן להוסיף במרחב הציבורי נשק, והמרחב הציבורי במדינת ישראל יהיה מפוצץ בנשק, אם זה באישור רשמי לפי התקנות האלה או אם באישור בשתיקה, הנשק הלא חוקי בידי גורמי הפשיעה באוכלוסייה הערבית.
“אני מדברת על הדרישה לענישה מקלה מלכתחילה, של הפרקליטות שגרמה בעיניי גם לשופטים להרגיש שהם חופשיים לרדת אפילו מתחת לענישה הקלה.
“המשרד מתייחס לחברה הערבית, הבדואית בזלזול, באי-לקיחת אחריות על המצב ויהיה מה שיהיה שם.
“זה שסוגרים תחנה תחת הטענה שיש מקרה אלימות, אני אומרת לכם, אז צריך לסגור מדינה שלמה. אם אלה הטענות, צריך לסגור מדינה שלמה כי האלימות והפשיעה קיימת בכל מקום.
“אני רק מבקשת אם אפשר לבקש תשובות מאוד ברורות של משרד הבריאות, ופתיחה מיידית של התחנה בוואדי אל-נעם ואיוש מה שחסר עד היום.
“אני מבינה שאתה רוצה לקבל מה שאתה מבקש, אבל אם היית כרופא מחוזי מעריך מה הצורך האמיתי שקיים בשטח, מה הייתה צריכה התוכנית לכלול, כמה מגשרות?
“משרד הבריאות מבקש את זה להיות קבוע בתקציב שלו. אם משרד הבריאות מבקש שזה יהיה קבוע, אין שום סיבה. האוצר משלם בכל מקרה.
“כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אתמול כמעט חצי מהיום שלי ביליתי באום אל-פחם, ותאמינו לי, הייתי מלאת גאווה. הרגשתי עד כמה אנשי העיר הזו ומנהיגיה, אם זה ועד ההורים, אם זאת העירייה, ראש העיר ד"ר סמיר מחאמיד – עד כמה הם התנהלו באצילות אבל גם באחריות ובכבוד עצמי שמשקף איזו רמה של אנשים נמצאים בעיר הזו.
“תודה רבה. כבוד היושב-ראש, אני חייבת להגיד שזה היה מסע ארוך, מטלטל, אבל הגענו לתוצאה טובה. אני מודה לכל מי שתרם שנגיע ליום הזה, שהחוק הזה יעבור. כשהגשתי את החוק בפעם הראשונה זה היה אפילו לפני שהגעתם לכנסת. חשבתי שזאת עבודה שכמעט בלתי מתקבלת על הדעת, ולא יכול להיות שנגיע לתוצאה, והינה, הגענו – הארכת תקופת ההתיישנות.
“כל הזמן חשבתי שאם הכאב הזה לא עובר, ואם הכאב הזה מלווה את הנפגע או את הנפגעת עד סוף ימיהם, אז למה ומה פתאום הזכות להגיש תלונה, הזכות לבקש צדק, הזכות לבקש ענישה של הפוגע, שהיא חלק מתהליך הריפוי של הנפגעת – יש עליו תאריך פג תוקף; יש עליו תאריך שאחריו אי-אפשר לממש את הזכות הזאת. זה היה בלתי מתקבל על דעת.
“האמת, כל מי שמכיר אותי – לפני שהגעתי לכנסת, מ-1992 ועד 2015 עבדתי עם נפגעות אלימות על כל סוגיה ושמעתי סיפורים מסמרי שיער. אני חושבת שאני צריכה להתחיל להודות לכל הנשים והנערות שחשפו את עצמן בפניי, כשליוויתי אותן והן סיפרו לי על פצעיהן ועל הכאב הנפשי והפיזי שהן עוברות בכל יום. כל הזמן חשבתי שאם הכאב הזה לא עובר, ואם הכאב הזה מלווה את הנפגע או את הנפגעת עד סוף ימיהם, אז למה ומה פתאום הזכות להגיש תלונה, הזכות לבקש צדק, הזכות לבקש ענישה של הפוגע, שהיא חלק מתהליך הריפוי של הנפגעת – יש עליו תאריך פג תוקף; יש עליו תאריך שאחריו אי-אפשר לממש את הזכות הזאת. זה היה בלתי מתקבל על דעת.
“מה שבטוח כנראה, שזה יהיה החוק האחרון שאני אעביר בכנסת, כי בקדנציה הבאה אני לא אהיה פה. יש לי הצעת חוק שהיא כבר הרבה זמן בוועדת הרווחה, בנושא שמירת היריון, והיא מוכנה לקריאה שנייה ושלישית, ואני מאוד מקווה שזה יעבור לפני שאני עוזבת את הכנסת. אבל כנראה שזה יהיה החוק האחרון שאני מעבירה, ואני באמת שמחה על סגירת המעגל הזו. אני מקווה שנעסוק יותר ויותר, ושהכנסת תעסוק יותר ויותר בנושאים שקשורים לכלל האוכלוסייה.
“הייתי שמחה מאוד אם הייתי עומדת היום כדי לברך על זה שאנחנו מבטלים טוטלית את ההתיישנות במקרים האלה, אבל לצערי, כמו כל מאבק חברתי אנחנו כנראה נעבור אותו בהדרגה ולאט- לאט, ובכל פעם ננגוס בעוד הצלחה ובעוד הצלחה.
“כשדיברנו על סיוע משפטי לנפגעות הצעת החוק שעברה הפכה לחוק היום לא חלמתי שאני אוכל לעשות את זה לנפגעות תקיפה מינית. הנושא של חובת טיפול בגברים אלימים, גם כן הצעת חוק שהעברתי.
“כמו שכשהתחלתי אז בפעילות, בהקמת מרכז סיוע, מקלט וכולי ב-1992, לא היו חוקים שמטפלים באלימות. לא היה חוק למניעת אלימות במשפחה, לא היה קיים.
“בגלל זה אמרתי, בואי נפריד בין ענישה שמסתמכת על גיל הפוגע לבין העניין של ההתיישנות, שזה לא קשור. זה יותר לאפשר לנפגע, לנפגעת, לבקש צדק.
“אנחנו מדברים פה על עניין ההתיישנות, על האפשרות של הנפגע או הנפגעת לבוא ולהגיד – נפגעתי, ולבקש צדק. אז למה זה שייך אם הוא קטין או לא?
“אני יכולה לספר מאות סיפורים על נשים וצעירות שאני עדיין בקשר איתן עד היום הזה, שראיתי מה תקיפה מסוג זה ומה פשע מסוג זה עולל לחיים שלהן.
“אני מאוד מקווה שאנחנו מתחילות פה דרך עד לביטול ההתיישנות לגמרי. כמו שעל הכאב אין התיישנות, כך גם המחיר של מי שהכאיב ומי שפגע צריך שיהיה בלי התיישנות.
“הייתי שמחה לראות את מנהיגות האופוזיציה עומדת פה ודווקא קולטת שסוף סוף צריך להבין שמדיניות הכוח ועוד כוח ועוד כוח, ומה שלא בא בכוח, אפשר להפציץ יותר ואפשר להרוס יותר – כבר לא עובדת. ממשלות ישראל ניסו את השיטה הזו שנים על גבי שנים, והיא לא הביאה אותנו לא ליותר ביטחון ולא ליותר שלום.
“זה כבר לא עניין של תכנון. תוכנית שיקלי, זה לא עניין של תכנון והסדרת קרקעות, זו מדינה שמכריזה מלחמה על האזרחים שלה, זהו המצב. לא יכול להיות שמדינה גורמת להרס טוטלי של כפרים שקיימים מלפני קום המדינה.
“אנחנו הגשנו את הצעת האי-אמון הזו בעניין מדיניות ההריסה וההדרה והמחנק התכנוני נגד האזרחים הערבים. בימים כהרגלם ולאורך שנים רבות דיברנו על מדיניות שיש בה חוסר תכנון ומחסור בתוכניות מתאר, היעדר הרחבת שטחי שיפוט וחסמים תכנוניים מתמשכים. כל הזמן דיברנו על זה והייתה התייחסות לאפליה, להדרה, למדיניות שלא רואה את האזרחים הערבים בנגב. אבל את האמת, לאחר שאנחנו מסתכלים על הסטטיסטיקה של ההריסות בתקופה האחרונה, אי-אפשר לא לשאול את עצמנו: מה השתנה?
“לצערי הרב, ממשלת נתניהו, בשותפות מלאה עם ארצות הברית, התחילה את המלחמה הזו, וכל עמי האזור שילמו מחיר, ובעיקר גם כן אזרחי מדינת ישראל שילמו מחיר על המלחמה הזו. הייתי שמחה לראות את מנהיגות האופוזיציה עומדת פה ודווקא קולטת שסוף סוף צריך להבין שמדיניות הכוח ועוד כוח ועוד כוח, ומה שלא בא בכוח, אפשר להפציץ יותר ואפשר להרוס יותר – כבר לא עובדת. ממשלות ישראל ניסו את השיטה הזו שנים על גבי שנים, והיא לא הביאה אותנו לא ליותר ביטחון ולא ליותר שלום. והגיע הזמן להבין שדווקא הסכמים פוליטיים, הסכמים מדיניים כן יכולים לפחות להפחית משפיכות הדמים, ולהתחיל לעלות לדרך שבה אפשר לבנות עתיד יותר בטוח לכל האזור הזה.
“תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, את האמת, ישבתי והקשבתי לחברי הכנסת שנימקו את הצעות האי-אמון, אומנם הגשנו את הצעת האי-אמון בעיקר בגלל מדיניות ההריסות שמתקיימת ביתר שאת נגד בתים בכפרים הערביים, אבל ברצוני להתייחס בכמה דקות לעניין של ההסכם, שכנראה, ייחתם ביום שישי בין ארצות הברית ואיראן. אני חייבת להגיד שאני מאוד מקווה שבאמת ההסכם הזה ייחתם, וככה נתחיל לראות את סיומה של המלחמה, מלחמה אזורית שהייתה יכולה להמיט עוד אסון, יותר גדול ממה שחווינו עד עכשיו.
“לפי דוח של ארגון עדאלה, מאז שנת 2023, המדינה הרסה בנגב 14,000 מבנים – כן, זו לא טעות מבחינת המספרים, 14,000 מבנים תוך שלוש שנים, פחות משלוש שנים; בשנת 2024 נהרסו 5,231 מבנים, מתוכם 2,903 בוצעו בהריסה עצמית. מישהו יכול לתאר לעצמו איך המדינה דוחפת אנשים להרוס את ביתם בעצמם? בגלל הפחד מרוב הקנסות ששמים עליהם. כשאתה מגיע למצב שהקנסות על הבית שלך, שלא אפשרו לך מלכתחילה לתכנן אותו, מגיעים ל-500,000, 600,000, ואם יגיעו המשטרה והדחפורים להרוס אותו, יחייבו אותך בעוד אלפי ועשרות אלפי שקלים, אתה נדחף למצב כזה שאתה בעצמך הורס את הבית ואת קורת הגג שאתה נותן לילדים שלך, כי אתה מפחד מהתוצאות.
“אני חייבת להגיד שאני מאוד מקווה שבאמת ההסכם הזה ייחתם, וככה נתחיל לראות את סיומה של המלחמה, מלחמה אזורית שהייתה יכולה להמיט עוד אסון, יותר גדול ממה שחווינו עד עכשיו.
“הייתה חקיקה במיוחד כדי לתפוס נשק, חקיקה שהעברנו בבט"ל, שמאפשרת לקצין משטרה שנמצא בשטח, לשוטר, ויש לו חשד שיש נשק במקום מסוים, להתפרץ למקום בלי צו חיפוש, לתפוס את הנשק.
“2 מיליארד קוצצו מהתקציבים של תוכנית 550 והועברו למשטרה ולשב"כ, כדי לטפל בפשיעה. אף אחד לא דיווח לנו מה נעשה עם הכסף הזה. ואנחנו לא רואים שיפור אמיתי באכיפה.
“היה דוח קודם של מבקר המדינה בעניין אמל"ח, והייתה בו נגיעה מאוד ברורה לעניין של מחסור בחוקרים במשטרה, ושזה פוגע בעצם בבניית התיק והראיות כדי להגיע למצב של הגשת כתבי אישום.
“עוד לא דווח לכם שיש ארבעה או שישה טילים שנגנבו מבסיסי צה"ל? זה פער כל כך ענקי. אם יש יחידה שיש בה תיאום, המינימום, תתאמו את הסטטיסטיקה.
“אבל בסופו של דבר, זה אינטרס ממדרגה ראשונה, לאסוף את הנשק הזה. כן להכות ביד קשה. אני לא מוותרת למשטרה בקטע הזה.
“האם את יכולה להגיד כמה מקרים של גניבת והברחת תחמושת מבסיסי צה"ל החוצה קרו בשנתיים האחרונות, במיוחד שטייבתם וסימנתם?