“אני פה בכנסת 12 שנה, ואני חייב להגיד לכם שלא האמנתי שאנחנו נגיע למציאות שבה יגיעו לכנסת ישראל, ישימו תקציב, יטילו גזרות על מעמד הביניים, על העשירים, בוודאי ובוודאי על האוכלוסיות החלשות, אבל יעמדו כאן שרים חוצפנים, קרנפים, שבמקום להגיד: אנחנו שמים תקציב שראשיתו הוא שאין יותר כספים קואליציוניים בשעת משבר; 2.

“אני רוצה להזכיר לך אדוני שר האוצר, ששמעת את זה ממני; אומץ ציבורי מחייב אותך לבוא ולהגיד בשעה כזו, כשאנחנו נמצאים במלחמה: אני רוצה להרחיב את מסגרת החריגה ואני מתחייב בזאת שבשנה הבאה לא יהיו כספים קואליציוניים.

“אתם צריכים לדרוש – אדוני היושב-ראש, אתה, מהכיסא המכובד שלך – שבתקציב הבא, כדי שבאמת התקציב הזה יבוא וילכד את מה שנותר ללכד, לא יהיו כספים קואליציוניים. הכול הולך לצורכי מלחמה, הכול הולך לצבא, הכול הולך לקצבאות.

“4.4 מיליארד שקלים למינהל החינוך ההתיישבותי – עכשיו? אין גבול לציניות? אין גבול לבושה? 387 מיליון לתרבות יהודית – חשוב, אבל עכשיו? כשאנחנו נאנקים? אין בושה, אין צניעות.

“בממשלה שיש לה מצפון, אדוני, ראש הממשלה לא היה מתעסק עכשיו בכספים קואליציוניים. היו צריכים לפתוח את התקציב; לבנות תקציב חדש רק לצורכי המלחמה.