האם במסגרת ההתבוננות שלך על החברה הערבית, על האדם הפשוט, האם אתה מכניס את עצמך למקום של האימא שצריכה לקחת את הילד, את הילדה, לגן, לבית הספר, וצריכה למצוא את הנתיב הפחות מסוכן? האם אתה חש את זה? האם אתה מרגיש שזה חלק מתפקידך?
← כל מה שאמר אלון שוסטר