“כבוד השרה, היום אנחנו לא רק מחוקקים חוק, אדוני היושב-ראש, היום אנחנו מתקנים עוול ישן, עוול שקט, עוול שנמשך שנים ארוכות מדי, לעתים אפילו עשרות שנים כלפי אותן משפחות שחיות בין תקווה לייאוש, בין זיכרון לחוסר ודאות, בין כאב שאין לו קבר לבין געגוע שאין לו סוף.

“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלה לא מותרות – זו חובה מוסרית. זו לא הטבה – זו אחריות של מדינה כלפי אזרחיה. כמו תמיד, יהיו כאלה שיטענו: אבל אין כאן ודאות ואין כאן סיום. ואני אומר לכולם: דווקא בגלל שאין ודאות, האחריות שלנו גדולה יותר.

“חברי חבריי הכנסת, כבוד השר, אזרחי מדינת ישראל, אני עומד היום כאן להציג בפניכם הצעת חוק חשובה, שלא נבצע עליה הצבעה היום, אבל זאת הצעת חוק כואבת והכרחית. הצעת החוק הזאת נולדה מתוך מציאות קשה, לצערי היא נכתבה בדם, אך נועדה להבטיח היערכות נכונה, אחראית ומכבדת, לעתיד.