צביקה פוגל
Zvika Fogel
“חבל, בני המשפחה של הנעדרים נמצאים כאן. תסתכלו עליהם בעיניים. הם שלחו אותי לעבודה הזאת ואני עובד בשבילם.
“התכנסנו כאן לדיון מעקב, שהוא דיון אחרון בקדנציה שלי, על יישום חוק סיוע לבני משפחה של נעדרים. בדיון הקודם, שקיימנו לפני כחודש, הבנו שאנחנו לא בכיוון, ושהחוק הזה עדיין, לצערי הרב, לא הפך ממעשה חקיקה למנגנון ממשלתי מתפקד, ושאנחנו ממשיכים להשאיר את המשפחות במצב שהן נאלצות להתמודד לבד מול המערכת, וזה לא נכון.
“חוקקנו את החוק הזה כדי שבני המשפחות של הנעדרים לא יצטרכו לחפש גם את יקיריהם וגם את המדינה, אלא כדי שיסתפקו בזה שהם מחפשים את יקיריהם, ואנחנו עוזרים להם והמדינה נמצאת יחד איתם.
“אין לכם מושג איזה משמעות יש לתחושה הזאת של משפחה, שבאים אליה אחרי 50 שנה שבמהלכן הנעדר שלהם איננו, ואומרים לה: אנחנו זוכרים אתכם, אנחנו מטפלים בכם ואנחנו ניתן לכם את מה שמגיע לכם.
“בשביל זה מינינו יושב-ראש ועדה, ולא סתם ממשרד העבודה, כדי שבאמת יהיה מישהו שיוכל להניע את כל התהליך הזה.
“אנחנו צריכים לראות שהמדינה באמת מממשת באמת את אחריותה. אתם מתחילים לתת לי את התחושה שזה יכול לקרות.
“דרך אגב, פוליטיקלי קורקט, דובר פה בלמעלה מ-600 נעדרים במדינת ישראל. לכל אחד מהם יש מעגל של משהו כמו 500 איש. במתמטיקה פשוטה 600 כפול 500 זה 300,000.
“יש פה 600 משפחות עם מעגלים אדירים. ניסיתי לכמת את זה במבט החשבונאי וכמה זה שווה במנדטים במדינת ישראל כי כולנו עסוקים היום בבחירות. אנחנו צריכים להבין את המשמעות. אנחנו לא יכולים להזניח את זה.
“צה"ל לא עוזר לי. אני צריך את משרד הביטחון. צה"ל הוא חלק מתוך משרד הביטחון, הוא לא משרד הביטחון. גם אם לפעמים צה"ל חושב שהוא משרד הביטחון, הוא לא.
“אם המספר שאני מכיר הוא נכון, אנחנו מדברים על שניים: רון ארד וגיא חבר. אלה שני הנעדרים שיש לצה"ל, נכון?
“משטרת ישראל, תספרו לי מה קורה אצלכם נכון להיום, ובמיוחד איזשהו מיקוד, ברשותך, על 2026. כמה נעדרים נוספו לנו ב-2026 שלא מצאנו עדיין, בתקווה שהמספר הוא אפס.
“חייבים למנות נציג לוועדה, זה פשוט בלתי אפשרי. זה תוקע את כל עבודת הוועדה. אני מקווה שבעקבות המכתב הזה יהיו לכם נציגים, ושבמהלך שבועיים-השלושה הקרובים כבר תקיימו דיון ראשון בתור ועדה ותקבעו נהלי עבודה.
“דיברנו על הקמת הוועדה, מינוי חברים ויושב-ראש, ואני רוצה לשמוע את הסטטוס של העניין הזה. דיברנו על נוהלי עבודה בין המשרדים, כשאת זה צריך היה לאשר שר העבודה, וגם בזה אני רוצה לשמוע איפה אנחנו עומדים.
“התקן הזה של ה-13,000 הוא תקן שנעשה מול מספר אסירים בתאים וכו'. מול מספר אסירים בתאים גדול יותר, אנחנו צריכים להגדיל גם את התקן. השאלה היא האם אנחנו יודעים מה הפער מול זה?
“אני רוצה לומר לכולנו כדי שלא נתבלבל בדיון הזה שמצב חירום כליאתי הוא כלי להתמודדות עם משבר, שאנחנו בעיצומו כרגע. הוא לא תחליף לפתרון המשבר, הוא כלי כדי לתת מענה למשבר.
“יש פה רצף של משרדי ממשלה שאמורים לתת לזה מענה. יש לי הרגשה שאף אחד לא לוקח את האחריות לעניין הזה.
“לוחם כליאה, ששומר על ביטחוננו, ומאפשר לנו באמת לבנות אפליקציות, נמצא בתחתית שרשרת המזון. את זה אנחנו צריכים לדעת לתקן.
“זה תקציב שהוא לא פחות חשוב מתקציב הפיתוח והרכש של צבא ההגנה לישראל. את יודעת מה? יותר חשוב.
“אני רוצה לראות כשאנחנו מסיימים פה את הדיון וסוגרים אותו שהבאים שיישבו פה יבינו שנגמרה הארכה האוטומטית. בואו נראה מה המדינה עשתה כדי שלא תהיה עוד הארכה – שזה יהיה מצב שגרה.
“אני יודע איזה מאמצי גיוס אתם עושים, ואני יודע מה זה שעכשיו 2,400 איש עומדים בפתח ונבחנים כדי להגיע. זה מדהים.
“אל מול 22,700 אסירים, שקיימים היום אצלכם, כמה לוחמי כליאה היו צריכים להיות כדי לתת לזה מענה? אני רוצה להבין את הפער. אני רוצה שהמדינה, משרד האוצר וכל המשרדים האחרים, יבינו את הפער.
“בואו נעשה עבודה מקצועית לעצמנו כמה היינו רוצים באמת שיהיו אצלנו וכמה אנחנו היינו רוצים לשחרר. לא אומר שמשחררים את כולם כי לא בטוח שיש לנו את התנאים, אבל כמה היינו רוצים וכמה היינו יכולים אילו היה לנו תקציב, אנשים, וכל מה שצריך.
“אבל מדינה חזקה, ואנחנו מדינה חזקה, צריכה גם לדעת להחזיר לחברה אסירים משוקמים שלא יהוו בעיה ביטחונית לציבור.
“מבחינתי, שאלת המפתח, ובואו נענה עליה בכנות לעצמנו, לפחות, אם לא בשביל הציבור במדינת ישראל ומקבלי ההחלטות הבאים, היא האם באמת חלופות הכליאה יכולות ומסוגלות לתת מענה או פתרון ממשי למצוקת הכליאה.
“אני חושב שמי שאמור להביא לזה זה אחד משניים: או משרד המשפטים או משרד ראש הממשלה באמצעות המל"ל. אלה שתי האפשרויות. אלה שני המשרדים האמיתיים שיכולים להיות עוגן, עמוד שדרה, לכל התהליך הזה.
“האם אתם הייתם רוצים שהרשות לשיקום האסיר תהיה חלק משירות בתי הסוהר?
“אני אמליץ ליושב-ראש הבא, באמצעות לאה, כבר בדיון הראשון לבקש דוח בין-משרדי של כל אחד שיפרט מה התוכנית לצמצום הצפיפות בחלק שלו, מה יעדי הביצוע.
“מה המשמעויות בתוך שירות בתי הסוהר? מה זה אומר? האם אנחנו צריכים להגדיל את יחידת משגב? האם אנחנו צריכים לעשות דברים נוספים?
“מישהו צריך לראות את התמונה המלאה של כל החלופות מול שירות בתי הסוהר. עם כמה אנשים באמת בסך הכול אנחנו יכולים ללכת לחלופות? לא כל חלופה בפני עצמה, אלא מישהו שגם מתכלל את העניין הזה.
“אני כן חושב שלחלופות הכליאה יש אפשרות לתת מענה בטווח הקצר. כי בטווח הארוך אנחנו יודעים מה צריך לעשות – להגדיל את שירות בתי הסוהר, לעשות עוד כמה דברים – ואז לא נצטרך את כל החלופות כי נדע לתת להם מענה.
“כי אם נתאסף פה כל חודשיים או כל שלושה חודשים ונאריך תוקף, אנחנו נמשיך לשים פלסטר על פצע הרבה יותר גדול.
“יש פה תהליך שבקצה שלו מי שצריך להתמודד איתו זה שירות בתי הסוהר. אני לא בטוח שאנחנו נותנים לשירות בתי הסוהר את הכלים להתמודדות עם הדבר הזה.
“הציבור ומדינת ישראל חייבים להבין שזה שיושבים היום בתא שמונה או עשרה או 12 מחבלים, במקום שיהיו שם ארבעה או שישה, זה לא טוב. זה רע. אלו 12 איש שמניעים אחד את השני להגיע לקיצוניות.
“אביגיל, התחרות שלנו עם השוק האזרחי היא לא פיירית. אנחנו מראש לא נעמוד בזה.
“הדבר הראשון, ואתם יודעים שזה הדבר שמדאיג אותי יותר מהכול, הוא איך משפיעה הצפיפות על ביטחון הלוחמים ועל המשמעת בבתי הסוהר.
“גם פה יש לאביגיל עבודה לא קטנה אם אנחנו רוצים, למשל, להגדיל את יחידת משגב ולשחרר יותר אנשים עם איזוק אלקטרוני. זו אפשרות, רק שבשביל זה צריך לקיים כוח שיודע לפקח על העניין הזה.
“אבל אנחנו כחברה צריכים להוציא אותם מהעונש, בסופו של דבר, כשהם משוקמים ולא חוזרים חזרה לבתי הסוהר.
“לגבי המשמעות של 3,000 מקומות חדשים – מה זה אומר מבחינת מצב הצפיפות? מבחינתנו, כמה זה מרווח? כמה זה מקדם אותנו? האם מישהו יודע להגיד לי?
“אני רוצה שמדינת ישראל, משרד האוצר וכל המשרדים האחרים, יעמדו דום וייתנו לכם את מה שצריך כדי שתוכלו לגייס את האנשים, וכדי שתוכלו לקבל את הכסף לעשות את המתקנים, עם כל הטכנולוגיות הנדרשות.
“מה שמעניין אותי אלה הפליליים, שעליהם חלה עלינו חובת השיקום – להחזיר אותם חזרה לקהילה בלי להגדיל את מידת הסיכון.
“בהמשך ובהתאם להחלטת ממשלת ישראל מס' 4458 מאתמול, 15 בספטמבר, הועברה בקשה על ידי הממשלה לוועדה להאריך את תקופת תוקפה של ההכרזה עד 15 בנובמבר 2026, ה' בכסלו התשפ"ז – כלומר לחודשיים.
“דבר נוסף, המשרד לביטחון לאומי נושא כאן בנטל כמעט לבד, זה ראוי להערכה וראוי לומר את זה. אם משרדי הממשלה האחרים – משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד הרווחה והרשות לשיקום האסיר – לא ייכנסו לעניין ולא יקבלו את מה שצריך כדי לתת לזה מענה, יכול להיות ש-7 באוקטובר הבא לא יגיע מיו"ש, אלא דווקא מבתי הסוהר.
“נעבור להצבעה על בקשת הממשלה להארכת ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ(ד) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב -1971 עד 15 באוקטובר.
“לא יכול להיות שאמשיך להעמיד את לוחמי הכליאה בסיכון בכל פעם מחדש. אנחנו לא מצליחים לגייס את כל מי שרצינו והמספרים הולכים ועולים, הסיכון הולך וגדל, ואני חושב שמדינת ישראל יכלה לתת לזה פתרונות אחרים.
“אני נותן לכם כאן את הבמה, בשביל מי שכן צופה בערוץ 99, כדי שיבינו שבאמת יש כאן מהלכים וכדאי לבוא לארגון הזה. אם לא יהיה לנו את כוח האדם הנדרש כדי לאכלס כל כך הרבה והמלחמה לא הסתיימה, אנחנו מעלים את רמת הסיכון של לוחמי הכליאה.
“לא שאני גאה בזה שיש לנו כל כך הרבה אסירים פליליים, אבל אני גאה בזה שהמערכת יודעת לכלוא אותם ולתת להם את האפשרות להשתקם ולצאת החוצה אחרים. בדיונים שאנחנו מקיימים פה צריך גם לתת את הכלים האלה לשירות בתי הסוהר, ללוחמי הכליאה כדי שנוכל להתקדם.
“אנחנו חייבים להיות אמיצים יותר בפתרונות. חייבים להיות יותר אמיצים, ללכת למה שנהוג בעולם ולבחון את זה גם אצלנו. להרחיב את האנשים שאנחנו מוצאים החוצה עם איזוק אלקטרוני, כולל כמו שנאמר פה, גם שיקום תוך כדי התהליך הזה.
“יחד עם זה, אני שותף למה ששמעתי גם מכם, הסיכון הולך וגדל. הסיכון הולך וגדל לזה שתהיה התפרצות. לזה שיהיה אירוע חריג, כואב, אלים באחד מבתי הסוהר, אולי ביותר מאחד מבתי הסוהר, גם בפלילים וגם בביטחוניים.
“אמרתי שאני אקיים על זה דיון נוסף ואבקש את המעורבות של משרד הרווחה גם בדיון הבא.
“מכובדיי, אנחנו נמצאים כבר המון זמן. במצב חירום כליאתי. בדיון הבא שנקיים אני אבקש שנעבור לטבלה מסודרת של לוח זמנים, אחריות ונושאים לטיפול, להתחיל לראות שאנחנו באמת מחויבים למה שאנחנו אומרים.