“ואני פונה אליך מכאן, שר החינוך, ואומר לך: לא רק שאתה לא עוזר פה, אתה אפילו מפריע בחלק מהדברים שאתה מבטא לאחרונה כלפי האקדמיה. תן חופש לכל העמדות. תן מקום לכל הסטודנטים.

“אדוני יושב-הראש, חבריי חברי הכנסת, השר קיש, אם היית מקדיש לחינוך חצי מהאנרגיה והזמן שאתה מקדיש לייעוץ המשפטי, תאמין לי, כבר היה קורה פה משהו בחינוך במדינה.

“כן, יואב קיש, המצייץ הגדול, מצביע בעד קיצוץ בתקציב המורים, ואז מצייץ נגד. הוא ראה את התקציב, הוא ידע את המשמעות, הוא שמע את הקריאות, אבל הוא בחר להתעלם, ואז כשנוח ומתחיל מאבק ציבורי, פתאום הוא נלחם, פתאום הוא נזכר.

“כרגע אנחנו צריכים לדרוש משרי החינוך, גם מקיש, גם מביטון, גם משרים האחרים שקיבלו נתחים במשרד החינוך: עם הסמכות באה האחריות – צריך ליצור תוכנית חירום לחינוך במדינת ישראל. החינוך ברמה הזו מסכן את ביטחוננו. קיש, אל תחכה לדוח הבא.

“השר קיש, אני שואל אותך, מה אתה עושה? באמת, מה אתה עושה? כי האמת? אני אגיד לך מה אתה לא עושה.