“אי-אפשר להפקיר את התושבים לפשעים האלה שמתנהלים יום-יום. כן, יום-יום.

“ומה הוא עוד מוסיף, העלוב הזה? אנחנו הורגים כמו שלא הרגנו מאז 67'. ואת האמת, אני מסכימה איתו. את האמת, הוא דובר אמת במקרה הזה. הוא עלוב, אבל דובר אמת. אף פעם מפלס ההרג והרצח שקיים בגדה לא היה כזה, ועוד יש אנשים שאומרים עליהם שהם שוליים בחברה. אלה ממומנים על ידי המדינה, שולחים אותם להיות נערי גבעות.

“אבל כשזה הופך להיות יום-יום, מתקפות מתבצעות יום-יום באופן מאורגן, המתנחלים מארגנים את עצמם ותוקפים גם רועים, משתלטים על קרקעות, זורקים אנשים מהבתים שלהם, מפחידים אותם, שורפים בתים ומכוניות – מה הצבא עושה? אתם יודעים שתושבים פלסטינים כבר לא הולכים להתלונן במשטרה על מתקפות כאלה, כי הם מפחדים, ובסופו של דבר הם אלה שנשארים עצורים – למרות שתקפו אותם, למרות שגרמו להם חבלות, למרות שסיכנו את החיים שלהם – ואף אחד לא רוצה לדבר על זה.

“ובמקום זה, במקום לראות מדינה – לפני 11 שנים, כשנבחרתי, הכנסת הזו קיימה את הדיון הראשון שלה בכנסת העשרים על הפשע הגדול של שרפת המשפחה בדומא. היא התכנסה תוך פגרה לפי בקשתנו וקיימה דיון, וכולם הביעו הזדעזעות. עברו 11 שנים. כמה אנשים במקום הזה מוכנים לדבר על הפשעים היום-יומיים שקורים? כמה אנשים מזדעזעים כאשר רואים את התמונות של שרפת בתים ושל משפחות, כאשר רואים משפחות נעקרות מהאדמות שלהן ומאבדות את מקור ההכנסה היחידי והופכות לפליטות בתוך מולדתן בפעם הרביעית?

“לילה-לילה יש מתקפות על פלסטינים, שריפת בתים, שריפת מכוניות, נותנים מכות לא רק לפלסטינים, אלא גם לאזרחי מדינת ישראל היהודים שהלכו להיות סולידריים עם נוכחות מגנה.