“בהיעדר מעמד מקצועי וללא רגולציה מתאימה, השוק נותר פרוץ ומדריכי שיקום – שגם כך מועסקים בשכר זעום בשל היעדר המעמד המקצועי – נאלצים לקחת על עצמם תפקידים של שניים ואף שלושה עובדים, שאינם בנמצא ועובדים שעות נוספות, לעתים קרובות ללא תגמול.

“בהתאם לנוהלי משרד הבריאות, רק לאחר שלוש שנים מיום כניסתו של מדריך שיקום למערך בריאות הנפש, עליו להשלים קורס ייעודי קצר בן כ-100 שעות. המצב המביש הזה נגרם מאחר שעל פי החוק היבש אין כל הגדרה מקצועית ברורה של תפקיד מדריך השיקום.

“זה בסיסי, זה פשוט וזה נחוץ. יש להם את תמיכתי המלאה ואני מאמין שאת תמיכתו של כל אדם הגון בבית הזה ומעבר.

“מה הם מקבלים בתמורה מהמדינה? זלזול, שכר חרפה וייבוש תקציבי. נהוג לומר שעשייה חברתית היא עבודת קודש, אבל מה דינה של עבודת קודש שאין בצידה שכר מצווה – בעיקר בימים הקשים האלה?