“אדוני היושב-ראש, אין לנו ארץ אחרת. אין לנו, למי שיושב כאן, ארץ אחרת, ואין לכם את הזכות לקחת את מדינת ישראל ולדרדר אותה אל פי תהום רק בשם איזה גחמה והורדת ידיים, כדי להראות, הינה, אנחנו חזקים ואנחנו מצליחים לשנות את המשטר בכוח.

“תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שוב אנחנו עדים לניסיון הזוחל של הקואליציה הזו להקים כאן מערכת משפט מקבילה שתנגוס בסמכויותיה של מערכת המשפט במדינת ישראל. אתם מנסים שוב ושוב, כל פעם בנתיב אחר, להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים.

“תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, גברתי השרה, אם למישהו היה ספק לגבי הכוונות של ראש הממשלה במהפכה המשטרית שהוא מנסה להוביל, שמכנים אותה משום מה "רפורמה משפטית", אז התגובה של הקואליציה להצעת החוק הזאת נותנת את התשובה הברורה. הרי ממה נובעים ההתנגדות העזה והגיוס – אם קצת יהיה יותר שקט, אני מרגיש שאני צועק.

“אפשר לדבר על כל הנושאים האחרים, אבל בסוף לב-ליבו של הוויכוח שמתנהל כרגע הוא על מה שקרה כאן בחצי השנה האחרונה. בחצי השנה האחרונה הממשלה הייתה עסוקה בדבר אחד: בשינוי המשטר החוקתי במדינת ישראל, כדי שיוביל אותנו להפיכת המשטר כאן, לכזה שבו יש לממשלה כוח בלתי מוגבל, תוך שליטה על הרשות המחוקקת והרשות השופטת.

“ונניח, רבותיי השרים, שאתם מאמינים שמה שאתם עושים הוא לא מה שאנחנו אומרים שיקרה, ונניח שאתם עושים את זה באמונה שלמה שאתם עושים את זה למען הדמוקרטיה הישראלית, אפשר להסכים על דבר אחד לפחות: מדובר בשינוי המבנה החוקתי של מדינת ישראל. ואת שינוי המבנה החוקתי של מדינת ישראל לא עושים בכפייה של צד כזה על צד אחר, אלא בהסכמה רחבה. בהסכמה רחבה.