“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איראן בדרך לפצצה, ארצות הברית בדרך להסכם גרעין איתה, יוקר המחיה טס לשמיים, המצב הביטחוני מתחיל להידמות יותר ויותר ליום הכיפורים 1973, ההשקעות בהייטק מאיימות לחזור לרמה של שנות ה-80, הפשיעה משתוללת, הפחד שולט ברחובות.

“תקווה שהוא יכול ללכת לסופר ולשלם, שכרטיס האשראי שלו יעבור; תקווה שהמחירים שלו לא יהיו פסיכיים והזויים ברמה שאתה תופס את הראש ואתה אומר: לא יכול להיות, קניתי חמישה מוצרים, איך יכול להיות שכל הכסף נגמר?

“מספיק ללכת לסופר. חלב, סבון, דגני בוקר – הכול מתייקר, הכול כבר מאוד יקר.

“אובדן שליטה בריביות, אובדן שליטה במשכנתאות, אובדן שליטה בסופרמרקט, אובדן שליטה בהוצאות, אובדן שליטה; ממשלה רומסת – רומסת ערבות הדדית של עם עתיק, רומסת ציונות, רומסת משילות, רומסת זכויות פרט, רומסת שוויון, רומסת את עם ישראל בארץ ישראל בשם תורת ישראל; ממשלה של מכונת רעל והסתה; ממשלה של פייק ניוז; ממשלה מלבינה – מלבינה שקרים, מלבינה פשעים, מלבינה פושעים מורשעים.

“תקווה שהוא יכול ללכת לסופר ולשלם, שכרטיס האשראי שלו יעבור; תקווה שהמחירים שלו לא יהיו פסיכיים והזויים ברמה שאתה תופס את הראש ואתה אומר: לא יכול להיות, קניתי חמישה מוצרים, איך יכול להיות שכל הכסף נגמר? אזרחי ישראל צריכים תקווה למצוא רופא שיבדוק אותם, כי הרבה מאוד מהרופאים עזבו את הארץ ואלה שנשארו שחוקים; הם עייפים, הם קורסים. מערכת הבריאות, שעוד לפני 7 באוקטובר הייתה זקוקה לכל כך הרבה תקציבים, צריכה עוד.