“המשפחות הללו, חבריי חברי הכנסת, לא ביקשו רחמים, הן ביקשו דבר בסיסי הרבה יותר, שמדינת ישראל תראה אותן, שתכיר בכאב שלהן ושתלווה אותן, ובעיקר שתרכז עבורן מידע, טיפול, תיאום וסיוע, שלא ישאירו אותם לבד, במסדרונות הבירוקרטיה, בין תחנות משטרה, משרדי ממשלה וגופים שונים בלי כתובת אחת, בלי יד מכוונת ובלי מענה אנושי אמיתי.