“אני חושבת שהגיע הזמן להבין שעניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית או נגד האוכלוסייה הערבית הוא לא רק נגד צעירים שאיבדו את הדרך, והוא הפך למגפה שמשתלטת על כל דבר טוב בתוך החברה. ארגוני הפשיעה והפושעים האלה מאיימים על רופאים, על עובדים סוציאליים, על עובדי בנקים, ששמעתי שחלק מהם מאוימים כי הם צריכים לדווח מי פתאום קיבל סכום כסף גדול לחשבון הבנק שלו.

“שני הנושאים האלה, הריסת בתים והשתוללות הפשיעה נגד האוכלוסייה הערבית, הם שני פנים למטבע אחד – מטבע של מדיניות שמטרתה להוביל את הצעירים שלנו, את החברה שלנו, להרגשת חוסר אונים, אובדן של ביטחון. אי-אפשר להיות עם תקווה, לא לפתוח עסק, לא להתפתח ולהיות בתפקיד בכיר, כי מה שתעשה אתה תהיה מאוים, נסחט ובסכנת חיים, אתה והמשפחה שלך.

“כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כבר שבועיים אנחנו, בחברה הערבית, מתפעלים מהעוצמות שיצאו לרחובות מהאוכלוסייה שנמאס לה לחיות בפחד ולהיות מושתקת בגלל הפשיעה המשתוללת. אבל, האמת, היה השבוע, ובעיקר אתמול, איזשהו משפט שמשך את תשומת ליבי, כאשר 150 רופאים ורופאות מהעיר טמרה הצטרפו לשביתה הכללית בעיר שלהם ולקחו על עצמם להכריז סיסמה שמדברת ומספרת את כל הסיפור; הרופאים והרופאות אמרו: אנחנו לא בשביתה, אנחנו בהחייאה.

“עבור האזרח הערבי כלו כל הקיצין; הוא מבין שהמדינה הפנתה לו עורף בכל מישור אפשרי. מה שהממשלה מסרבת להבין הוא שבוויתורה על האזרח הערבי שומר החוק היא משחקת לידיים של ארגוני הפשיעה ומעצימה אותם – לא פחות מזה – מעצימה את ארגוני הפשיעה. כן, אנחנו מאשימים.

“אני אומרת, לצערי הרב, שיש אנשים שאוהבים לעמוד על הדוכן הזה ולאיים – אם לא תטפלו בפשיעה, זה עוד יגיע לאוכלוסייה היהודית. אני לא רוצה לאיים, כי אני חושבת שגם החיים שלנו שווים, ודמם של הערבים לא פחות שווה מהיהודים במדינה הזו. אנחנו מתעקשים שזה לא חייב להגיע לאוכלוסייה היהודית כדי שיזוזו.