חבריי וחברותיי, מתוך ההבנה הזו נגזרת מסקנה ברורה – כל מה שניתן לשחרר מבחינת סמכויות, תקציבים, היבטים משפטיים מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי, הרי זה משובח. הניסיון מלמד שריכוזיות יתר יוצרת צווארי בקבוק, מעכבת תהליכים, מייצרת ביורוקרטיה קשיחה ומנותקת, לפעמים גם קשוחה. הגיעה העת להעניק לרשויות את הכלים המשפטיים, הניהוליים, הפיננסיים, לנהל באופן עצמאי. השלטון המרכזי אכן צריך להתוות מדיניות בתחומים מסוימים, צריך להבחין מה כן ומה לא, ולפקח עליה, על אותה מדיניות, אך עליו לסמוך – כאבן ראשה, כפרימט, בהתייחסות – לסמוך על המנהיגות המקומית שמכירה כל קהילה וצורך ייחודי של תושביה.