אלון שוסטר
Alon Schuster
“בסוף אין היגיון לעצור כרגע תכנון שנותן פתרון לא רק לעיר הגדולה אלא למרחב הרבה יותר גדול. מה שצריך לעשות זה את המובן מאליו, לקדם תכנונית את החלופה הקיימת, כי יש בה קו הולכה חשוב שהוא לא ישתנה.
“אמרתי שאני יכול להיות אמפתי, ואני מסוגל להבין למה חבריי החרדים חרדים לכך שיגייסו את בניהם ובנותיהם, יש לומר.
“בהיבט המרכזי שרואים אותו כרגע ושהוא זה שמפוצץ את היכולת הנפשית, הפסיכולוגית, המדינתית, היא תחושת חוסר ההוגנות.
“ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה החרדית לא ידעה מעולם מציאות שבה הגברים למדו ולמדו ולמדו, ועשו את כל זה בחברה שכולה חברה לומדת ולא עובדת, או בעיקרה, או לפחות כזאת שזה מהותה, או זה סדר העדיפויות שלה.
“אני רוצה להזכיר שהאירוע הזה, שלא לומר הפטנט הזה של שחרור, הוא קרה דומני ב-1949, כשבן גוריון, ארבע שנים אחרי השואה האיומה, הגיע למסקנה שזה נכון במהות לוודא שיש תמיד תדלוק בישיבות.
“והדבר השלישי שאני רוצה לחדד באירוע החברתי הזה, להתבדל, לקבל זכויות ולדרוש את קבלת הזכויות.
“היכולת של החברה הזו, הכלכלה הזו והקהילה הזו, לשאת את הפער הזה, את הדרישה הזו של התבדלות שדורשת זכויות ופועלת באופן אקטיבי עם מלוא המשאבים הפוליטיים כדי להשיג את זה, לא מתכנסת בהיבטים השונים.
“לא רק התבדלות, ולא רק זכויות, ולא רק ציפייה ודרישה, אלא פעולה אקטיבית בהפעלת כוח פוליטי. הפעלת כוח פוליטי בוטה, חד-משמעי, בכל האמצעים שעומדים לרשות, כדי שההתבדלות תזכה לא רק ללגיטימציה עצם ההתבדלות, אלא גם למתן הזכויות.
“בעלי עסקים ברחבי הארץ, במיוחד בפריפריה, ממשיכים לשלם מס פחד. חקלאים ממשיכים להגן על השדות שלהם בכוחות עצמם, קבלנים חוששים להתלונן, יש אזורים שבהם התחושה היא שעבריינים הם בעלי הבית.
“אבל אי-אפשר שלא לשאול איפה הייתה הדחיפות הזו במשך כל הקדנציה. במשך שנים, בעלי עסקים, חקלאים, תושבי פריפריה זעקו לעזרה, והפרוטקשן הלך והתרחב, כשארגוני הפשיעה היו והינם בבחינת צל כבד שמעיב על שלטון החוק, על רווחת התושבים ופרנסתם.
“הוא קובע שגם עבירות שמתבצעות בזיקה לארגון הפשיעה, בין אם הזיקה היא אמיתית ובין אם הזיקה היא רק על פניו, יישאו בחומרה הראויה להן. זה תיקון נכון, מידתי, חשוב.
“אז כמה מילים זה על התופעה המופרעת שאין שום סיכוי שיעבור בג"ץ; לוקחים חוק שהמטרה שלו לגייס ומסבירים איך לא מגייסים. זה פשוט לא הגיוני. אני מקווה שהייעוץ המשפטי של הבית הזה לא ייתן יד לפארסה.
“החמאס רוצה להישאר, והאנשים שמנסים לתווך בינינו לבינם נמצאים איתו ולא איתנו. כישלון קולוסלי של ישראל, וצוחקים על טראמפ.
“וכאן בארץ ראש הממשלה עצמו עושה צחוק, ניגוד עניינים משווע שהוא חי בתוכו – אסור לו להיות שר בישראל, אבל מועברות אליו עוד ועוד סמכויות.
“היהדות היא שילוב של דת, לאום, עם. אנחנו מיוחדים, איננו כמו כל העמים, ובפרט בשאלה במה מתבטאת היהדות.
“שדיר באלכ יחשבו הם ועושי טובתם כאן בבית הזה לגרום למיליוני אזרחים ישראלים – יהודים כפי שהם מבינים וכפי שהם חיים – להרגיש שהבית הזה, המדינה הזו, אינה מדינה שמבטאת את מלוא העוצמה של האחריות כפי שהם רואים להיסטוריה ולעתיד של העם היהודי.
“אני לא מאמין שהוא באמת חושב שלשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק עם ועדת החקירה הזו, יש בזה איזשהו היגיון. לא, אני מסרב לקבל ואני יודע שזה לא המצב.
“ראש הממשלה נמצא בניגוד עניינים לעיסוק במערכת המשפט בכלל. הוא מוביל מערכה מזה שנים – שלוש שנים, ארבע שנים – נגד מערכת המשפט, מוביל את ההתרסה.
“יותר מזה, אדוני היושב-ראש, מדובר פה בממשלה שהעומד בראשה מלפני כניסתו לתפקיד היה בניגוד עניינים חמור. לשום מורה, לשום נהג לא היה מתאפשר לפעול במציאות הזו.
“אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, מדובר פה בראש ממשלה שבוחר ראשי מערכת ביטחון על פי נאמנות, והוא מבקש שראשי מערכת המשפט והחקירה יובלו על פי נאמנות פוליטית. כזאת לא הייתה, ואני מקווה שלא תהיה בישראל.
“אני לא מוכן לאמירה הזו שיהודים חרדים הם לא יהודים רק מפני שהם התנגדו למדינה היהודית. גם החרדים הם יהודים טובים, גם הם כשרים. אבל לא הם ולא אתה, אדוני אמסלם, ולא אף אחד אחר - -
“אני אומר לכם שאתם ממציאים אויבים, קונספירציות מדומיינות, והורסים את הבסיס המשותף של המדינה, שחזה בנימין זאב הרצל.
“למעשה, זה תעלול פוליטי שלא ברור לי עד הסוף איך הוא משרת ואת מי, מתוך הנחה שיש כאן על פניו היתממות. מה הקשר בין אמירה עקרונית על כבודה של תורה ועל חשיבות הלימוד – שעל עצם הלימוד אין ויכוח, אבל ברור שמדובר פה בתופינים וכופתאות שמתחבאות בהמשך הדרך ורק שוכחים לחבר אותם.
“במציאות של מדינת ישראל, של המשטר כפי שהוא קיים היום, כאשר הבית הזה לא כונן חוקה שמאזנת בין העוצמות הבלתי-רגילות שיש לרשות המבצעת במדינת ישראל, הממשלה, לבין הכנסת, להקטין עוד יותר את הפיקוח, את היכולת לומר לממשלה, לשרים, מהי הפסיקה, מהו הדין – נכון, כאשר למעלה ישנה עדיין overruling של בג"ץ – זה דבר שהוא בלתי אפשרי.
“אדוני היושב-ראש, השר, חבריי וחברותיי, אנחנו מציעים להביע אי-אמון בממשלה בעקבות שרשרת החקיקה, ולמעשה עמדת המוצא כפי שהיא באה לידי ביטוי בעניין מה שמכונה "כבודה של תורה".
“מה הקשר בין אמירה עקרונית על כבודה של תורה ועל חשיבות הלימוד – שעל עצם הלימוד אין ויכוח, אבל ברור שמדובר פה בתופינים וכופתאות שמתחבאות בהמשך הדרך ורק שוכחים לחבר אותם.
“המדינה הזו הוקמה על ידי יהודים בנשמתם, שהיו אחראים בזמנם, בזמן אמת, לאחיהם, היו מחויבים והם היום ממשיכיהם – אנחנו – מחויבים לעתידו של העם היהודי, אנחנו לא צריכים שום הסברים ושום צידוקים ממי שחושב אחרת מאתנו.
“ולתזה שהציג כאן השר קרעי, התזה הקונספירטיבית שמוביל ראש הממשלה, הממשלה כולה, ואיתו הוא גורר חלקים עצומים מהעם שלנו, שבג"ץ לכאורה הוא זה שצריך להיות נחקר – אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, את הדברים הבאים: הכתם העיוור של המודיעין, שלא ראה את מה שהיה צריך לראות, מחוסר יכולת כזאת או אחרת, לא היה באחריות בג"ץ; הכשל בניתוח המידע והמודיעין שכן הגיע, לא היה באחריות בג"ץ; היעדר כוחות מספקים בקרקע לא היה באחריות בג"ץ; השימוש בכוחות שהיו והחשש ממיס-קלקולציה לא קשור, לא מתקרב לבג"ץ בכלל; חיזוק חמאס לא היה קשור בכלל, לא נוגע לבג"ץ.
“אין כל עליונות לשיטת הלימוד, לתוכני הלימוד ולאורח החיים החרדי על פני אורחותיהם של יהודים ריבוניים, חילונים, של יהודים מסורתיים ושל יהודים דתיים לאומיים.
“הסיבה היחידה, אדוני ראש הממשלה, להתנגדות לוועדת החקירה ולהקמת ועדת חקירה פוליטית היא הרצון לשלוט גם בוועדה עצמה, במחקר של מה שהיה, ובעיצוב הזיכרון ההיסטורי העתידי באופן פסול.
“החוק הזה, שברור שמטרתו היא למנוע את הגיוס שלכם, מבטא התנשאות בלתי סבירה, חצופה שאנחנו לא נקבל אותה. לא יקום ולא יהיה.
“מדינת ישראל, הוקמה בחזונו של היהודי הבלתי-חרדי בעליל הזה. רוב העם היהודי, בחלקו החרדי, התנגד לתנועה הציונית ולהקמתה של מדינת ישראל ואתם מתנהגים כאילו אתם אורחים במדינה שהתנגדתם להקמתה.
“תהיה פה ועדת חקירה ממלכתית. היא תהיה משום שזה החוק, משום שהרעיון של ועדת חקירה ממלכתית נוסח בדיוק לאירועים כאלו. זהו ההיגיון.
“גם אתם, אחינו וחברינו החרדים, גם אתם יהודים טובים, לא יותר ולא פחות מיהודים אחרים. החוק הזה, שברור שמטרתו היא למנוע את הגיוס שלכם, מבטא התנשאות בלתי סבירה, חצופה שאנחנו לא נקבל אותה. לא יקום ולא יהיה. אין כל עליונות לשיטת הלימוד, לתוכני הלימוד ולאורח החיים החרדי על פני אורחותיהם של יהודים ריבוניים, חילונים, של יהודים מסורתיים ושל יהודים דתיים לאומיים. ועוד משפט: אין שום מעצר של לומדי תורה במדינת ישראל, יש מעצר של מפרי חוק. תודה רבה.
“ואני אומר לכם שוועדת חקירה תוקם בתוך חמישה חודשים, ואם לא – בתוך חמש שנים. תהיה פה ועדת חקירה ממלכתית. היא תהיה משום שזה החוק, משום שהרעיון של ועדת חקירה ממלכתית נוסח בדיוק לאירועים כאלו.
“אנחנו, אזרחי מדינת ישראל הדמוקרטית, מקבלים שמותר לחשוב אחרת. לא מותר להתנשא מעלינו. הבעיה בחוק הזה אינה רק באי-השוויון, לא רק בחלוקת נטל בלתי הוגנת, ולא רק בהבחנה בין דם לדם – הכול קיים כאן – אלא בתחושה של מגישי החוק שיש עליונות לפרשנות החרדית למונח יהדות ולאופן שבו מדינת היהודים מבטאת את המחויבות שלה לעברו ולעתידו של העם היהודי. המדינה הזו הוקמה על ידי יהודים בנשמתם, שהיו אחראים בזמנם, בזמן אמת, לאחיהם, היו מחויבים והם היום ממשיכיהם – אנחנו – מחויבים לעתידו של העם היהודי, אנחנו לא צריכים שום הסברים ושום צידוקים ממי שחושב אחרת מאתנו.
“תודה רבה. מכיוון שנקלענו לדיון היסטורי, אז אני רוצה לציין שבקיץ 1948 בן-גוריון עמד בפני סדרה של החלטות שעיצבו את תפיסת העולם הממלכתית שלנו מאז ועד היום. אכן הייתה תקיפה נגד ספינת אלטלנה, שהביאה לתפיסת הביטחון של בן-גוריון – נשק באופן לא חוקי. ובאותו קיץ הוא פירק את הייחודיות, את הבלעדיות של הפלמ"ח, ואת חטיבותיו הטמיע בתוך צה"ל, אירוע קשה לא פחות, ומסמן את התפיסה הממלכתית שלו ואת אחדות גורמי הכוח תחת המוסדות הנבחרים. זה ההקשר שבו צריך לקיים את אותו יום שעליו הוחלט.
“האדם שנמצא פה, ואנחנו רואים אותו כל הזמן, תיאודור הרצל, אמר בין השאר: מדינת היהודים תוקם בתוך חמש שנים, ואם לא – בעוד חמישים שנה. ואני אומר לכם שוועדת חקירה תוקם בתוך חמישה חודשים, ואם לא – בתוך חמש שנים. תהיה פה ועדת חקירה ממלכתית. היא תהיה משום שזה החוק, משום שהרעיון של ועדת חקירה ממלכתית נוסח בדיוק לאירועים כאלו. זהו ההיגיון.
“הבעיה בחוק הזה אינה רק באי-השוויון, לא רק בחלוקת נטל בלתי הוגנת, ולא רק בהבחנה בין דם לדם – הכול קיים כאן – אלא בתחושה של מגישי החוק שיש עליונות לפרשנות החרדית למונח יהדות ולאופן שבו מדינת היהודים מבטאת את המחויבות שלה לעברו ולעתידו של העם היהודי.
“גידולי השדה של נחל עוז מחכים להתפנות של ראש הממשלה ולהעברת המידע ממשרד הפנים למשרד ראש הממשלה, וחיוני שזה יסתיים.
“השנים האחרונות, ובמיוחד תקופות החירום, הוכיחו מעל לכל ספק שבזמן אמת הרשויות המקומיות הן הקו הראשון של ההגנה, של הסיוע, של החוסן. הן מגלות גמישות ביצועית והן מחזיקות רציפות שירותים כשהמערכות הארציות מתקשות להגיב. בעולם המחר עתידה של המדינה תלוי בחוסנו של השלטון המקומי. והחובה שלנו היא לחזק אותו, לבזר סמכויות, להבטיח שכל תושב יזכה למנהיגות מקומית חזקה. זו חייבת להיות אחת מלבנות היסוד של הממשלה הבאה. תודה רבה, ויום שלטון מקומי שמח.
“השנים האחרונות, ובמיוחד תקופות החירום, הוכיחו מעל לכל ספק שבזמן אמת הרשויות המקומיות הן הקו הראשון של ההגנה, של הסיוע, של החוסן. הן מגלות גמישות ביצועית והן מחזיקות רציפות שירותים כשהמערכות הארציות מתקשות להגיב.
“היום המיוחד הזה הוא יום שמאפשר לנו לראות את ההיבט הדמוקרטי. בבסיסה של רשות מקומית עומד עיקרון דמוקרטי, הזכות של בני אדם לעצב את חייהם בעצמם. ככל שנצמצם את המרחק בין האזרח לבין מקבלי ההחלטות המשפיעות על שגרת יומו, כך נגדיל את תחושת המסוגלות, ההשפעה והאחריות האזרחית שלו. רווחתו של התושב, של כל אחד מאיתנו, אינה נקבעת רק בהחלטות מקרו כאן בירושלים או במחוזות, בערי המחוז; היא נקבעת באיכות גן הילדים השכונתי, ביעילות פינוי ההשפעה, בטיפוח המרחב הציבורי, בביטחון האישי ברחובות – וחלקים מהותיים מהם, מהתחומים הללו, נקבעים על ידי היכולות של הרשות המקומית, הוועד המקומי. כשההחלטה מתקרבת קרוב לבית, האזרח מרגיש שיש לו כתובת, יש לו השפעה, זה נעשה בגובה העיניים.
“חבריי וחברותיי, מתוך ההבנה הזו נגזרת מסקנה ברורה – כל מה שניתן לשחרר מבחינת סמכויות, תקציבים, היבטים משפטיים מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי, הרי זה משובח. הניסיון מלמד שריכוזיות יתר יוצרת צווארי בקבוק, מעכבת תהליכים, מייצרת ביורוקרטיה קשיחה ומנותקת, לפעמים גם קשוחה. הגיעה העת להעניק לרשויות את הכלים המשפטיים, הניהוליים, הפיננסיים, לנהל באופן עצמאי. השלטון המרכזי אכן צריך להתוות מדיניות בתחומים מסוימים, צריך להבחין מה כן ומה לא, ולפקח עליה, על אותה מדיניות, אך עליו לסמוך – כאבן ראשה, כפרימט, בהתייחסות – לסמוך על המנהיגות המקומית שמכירה כל קהילה וצורך ייחודי של תושביה.
“אנחנו רואים את היתרון המקומי הזה, אדוני היושב-ראש, בכל יום, במיוחד כאשר נדרשים פתרונות משולבים בשלטון המרכזי – שיתופי פעולה בין משרדי ממשלה שאחראים על מגזרים שונים זאת מלאכה מורכבת ביותר, רוויית מאבקי כוח, תקציב, חסמים מבניים. לעומת זאת, בקנה מידה מקומי, כמה הכול יותר פשוט, יותר קל, יותר דינמי, יותר יעיל. בדרך כלל ראש רשות מקומית יכול לקיים, לתכלל שיתופי פעולה בין מגזרים אצלו ברשות באופן הרבה יותר מהיר ומהודק ממה שלדוגמה ראש ממשלה מסוגל לעשות ברמת המדינה. תחת קורת גג אחת יכולים לשבת בקלות הרבה יותר גדולה מנהלי מחלקות או ממלאי תפקיד באגפים השונים ברשות, סביב שולחן אחד, לסנכרן נתונים ולבנות מענה מיידי, מאוזן, לאתגרי השעה.
“חבריי וחברותיי, מתוך ההבנה הזו נגזרת מסקנה ברורה – כל מה שניתן לשחרר מבחינת סמכויות, תקציבים, היבטים משפטיים מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי, הרי זה משובח. הניסיון מלמד שריכוזיות יתר יוצרת צווארי בקבוק, מעכבת תהליכים, מייצרת ביורוקרטיה קשיחה ומנותקת, לפעמים גם קשוחה.
“אני רק אומר שיש להקמת חוות זוללות וצורכות כל כך הרבה אנרגיה משמעות על הרציפות האנרגטית בחירום וגם בשוטף מכיוון שיש לה יתרון.
“אם כבר עושים את זה אז לתת עדיפות לאזורי פריפריה וקווי עימות.
“המהלך הזה הוא לא יותר מאשר תכסיס משפטי-פוליטי, כדי להצדיק את אי-השוויון הבוטה והבלתי סביר.
“אני לא מטיל ספק באותנטיות, בלגיטימיות העקרונית, הערכית, האידיאולוגית, התאולוגית של העמדה שסוברת שצריך לשחרר את כל תלמידי הישיבות מהשירות. אני מסוגל להבין אותה, רק לא יכול לקבל, לא בצד הרגשי ובוודא לא בצד הפרקטי.
“החקיקה היחידה שתבטא איזון ראוי, היא תהיה אחת, בוודאי שיהיו תלמידי ישיבות בישראל, אבל, וזה יהיה הסעיף המשמעותי, מי שלא לומד, מתגייס.
“הדבר הנוסף, שהוא מן הסתם לטובת המהלך הזה, הוא המשמעות האסטרטגית מול הכלכלה והדיפלומטיה הבין-לאומית. ברור שזה ממצב את ישראל במקום חשוב בהקשר הזה.
“כשאומרים יהודית ודמוקרטית, היהודית יש לה פנים שונות. לטעמי, לא רק בישיבות, אבל בוודאי בישיבות מתנהל היסוד הלאומי, התרבותי של העם היהודי.
“עיקרון אחד שמוטל כאן בספק, זה עיקרון התחרות. אני לא מתנגד אליו, להיפך, אני בעדו, כל עוד שומרים על כבוד האדם ועל רווחה בסיסית, העיקרון של תחרות הוא נכון ונדמה לי שפה הוא נפגע.
“כל קבוצת אנשים שרוצה להתאגד ולומר שהעסק המסוים יש לו משמעות מסוימת מבחינה הלכתית, שיגיד. זה לא היגיינה. פה אולי יש ויכוח מהותי, אידיאולוגי, זו לא שאלה של היגיינה, של וטרינריה, של בריאות הציבור. זו שאלה של השקפת עולם. מה למדינת ישראל ולאותה השקפת עולם באשר לסוג הפסיקה ההלכתית?
“מי שפוסל את יהדותם בכלל של יהודים ברחבי העולם ובארץ, מגיע למצב שהוא פוסל את יהדותם או את הכשרות שלהם לפסוק בין הזרמים האורתודוקסיים במדינת ישראל ואחר כך, גם בפיצולים הפנימיים.
“פתיחת השוק ליבוא חקלאי מארצות הברית מחייבת מהלך משלים של חיזוק החקלאות המקומית באמצעות תמיכה מוסכמת, מדורגת והוגנת שתמנע פגיעה בענף.
“הצעת החוק שלפנינו ממשיכה את אותו היגיון. אם הציבור זכאי לדעת בכמה נמכר מוצר ברשת אחת לעומת רשת אחרת, מדוע שלא ידע מה חלקו של החקלאי במחיר שהוא משלם? זה חלק מהמידע שחשוב לציבור משמעותי, ציבור פטריוטי, לאומי, במדינת ישראל. בכל מדינה זה נכון. כל מדינה רצינית שומרת על חקלאיה, על הייצור המקומי, לטובת ביטחון מזון. מדוע שהצרכן לא יוכל לראות כמה מתוך המחיר הסופי מגיע ליצרן וכמה נשאר בשרשרת השיווק?
“הצעה זו משתמשת בשני כלים: שקיפות ופיקוח. ראשית, היא מחייבת לפרסם לציבור את המחיר שקיבל החקלאי, את רווח השיווק, את המחיר הסופי לצרכן. אפשר לעשות את זה באמצעים שונים. שנית, היא מסמיכה את שר האוצר ואת שר החקלאות לקבוע רווח שיווק מרבי – לא בכל המקרים, לא בכל המוצרים, במקרים שבהם יימצא כי קיימת רווחיות חריגה, או אם תרצו, מחיר מופרז, שפוגעים בציבור.