“וגם נזכור שביום הזה ראוי לזכור ולהזכיר, שיש עדיין 53 מאחינו ואחיותינו שנמקים במנהרות עזה. גם להם יש פנים ושם, אנחנו צריכים להיות גם הקול שלהם עד שישובו כולם.

“"אחרי שנחזיר את דוד וכל החטופים אני אהיה הראשון לתמוך בכל פעולה שלך למיטוט החמאס. כתושב ניר עוז אני יודע שאנחנו נהיה מוכרחים להכריע את החמאס כי אחרת לא יהיה לנו ביטחון. אבל אנחנו חייבים תמיד לשמור על קדושת החיים, על כבוד המת, ולא להשאיר אף אחד מאחור, אחרת הפסדנו את מי שאנחנו.

“רואים את זה גם במשפחת גולדשטיין אלמוג – האימא חן והילדים אגם, גל וטל שחזרו מהשבי, למרות כל מה שהם עברו שם – והם חזרו בעסקה הראשונה – ולמרות שהם איבדו את האבא נדב ואת הבת הבכורה ים, שנרצחו עוד ב-7 באוקטובר, מאז שהם שבו, כמו רבים מהחטופות והחטופים ששבו, נאבקים עבור מי שעדיין שם, מלמדים את כולנו שיעור על סולידריות וערבות הדדית, ואני מקווה שגם ממשלת ישראל תלמד מהם ולא תפסיד שום הזדמנות לעסקה. אנחנו שומעים בחדשות שאולי מתרקם לו משהו, אז מפה חשוב להוציא את הקול הזה של נועה, של חן, של אגם ושל כולם. אל תחמיצו את ההזדמנות. אחים ואחיות שלנו שם, הם מצפים שנושיט להם יד ונשיב אותם הביתה.

“נדמה לי שאת זה דנה מבקשת מאיתנו – שלא נשכח, שלא נחזור לשגרה, שנפעל ללא לאות עד שאריאל וכולם ישובו הבית.

“הם נתונים לאיומים, משחקי כוח ושליטה. כל צרות המזרח התיכון הונחו על כתפיהם של 73 אזרחים מופקרים. הם הפכו לקלף מיקוח, ואנחנו, בני משפחותיהם, חיים תחת טרור נפשי מתמשך.