“לא היה איסור לחזור. היה צו על שטח צבאי סגור, אבל התושבים יכלו להיכנס, והייתה המלצה שלה מדינה להתפנות. המדינה לא פינתה בכוח אף תושב בצפון, וגם בקריית שמונה אחוז מסוים של התושבים נשארו לאורך כל המלחמה.

“יצרנו במו ידינו רצועת ביטחון בשטח של מדינת ישראל. כ-100,000 אזרחים ישראלים הפכו לפליטים בארצם, ולא רק שהם לא יכולים לחזור הביתה, אף אחד, לא אתה ולא שר הביטחון, ולא ראש הממשלה, לא יודע להישיר להם מבט בעיניים ולהגיד: אנחנו מעריכים שנוכל להחזיר אתכם לבתיכם בעוד חודש, בעוד חודשיים, בעוד שלושה.

“לאנשים אין מערכת בריאות, כי היא הייתה ממוקמת בקריית שמונה, קריית שמונה פונתה. אנה יפנו? נוסעים לצפת – מהאזור של הגליל העליון – כדי לקבל שירותים רגילים של קופת חולים. אין מערכת חינוך נורמלית.

“התושבים שמחזיקים כרגע את הצפון על כתפיהם, נמצאים באזורים מופגזים, כי מה לעשות, חיזבאללה לא החליט שהוא עוצר בקו של חמישה קילומטר, הוא ממשיך להפגיז. התושבים שם לא מקבלים שירותים הכי בסיסיים.