אבטלה

“אל מול הנסיבות האלו ניצבת המציאות הכואבת בשטח: 11,000 מורים מוסמכים בחברה הערבית יושבים בבית ללא תעסוקה ועימם 7,000 בוגרי מקצועות פארה-רפואיים שמשוועים להשתלב בשוק העבודה ונהדפים.

“אבל דווקא לגבי המובטלים, שמספרם עולה מדי חודש, אנחנו שומעים על למעלה מ-200,000 מובטלים, שלפחות אצל חצי מהם זה לא מרצון – אנחנו כל הזמן שומעים על עוד חברות שסוגרות את העסק שלהן. עוד עסקים שקורסים. אנשים יוצאים לאבטלה, איך אומרים, לא מרצון. והשאלה שלי היא איפה הממשלה?

“כשמדברים על אבטלה, גם בשגרה וגם בחירום, תמיד הפריפריה היא זו שמשלמת את המחיר. כל 15 הערים שבהן שיעור האבטלה הוא הגבוה ביותר הן ערים מהפריפריה. ארבע מתוך חמש הערים הראשונות הן רשויות ערביות או מעורבות.

“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס לנתונים, חשוב לי להבהיר שמבחינתי כשר העבודה, כאזרח, כבעל משפחה, כל מי שאיבד את מקום עבודתו זה אחד יותר מדי, ועלינו לפעול במהירות ובנחישות כדי לאפס את מצבת המובטלים.

“לא סתם היתה הצעה בבוקר על ה-15% של המובטלים הערבים – לפני המלחמה היה 5.1%, זה פי שלוש – למה? כדי שנישאר זקוקים.