“אני בוגדת כי אני נגד אחים לנשק. בטח שאני נגד אחים לנשק, בוודאי. מי שאמר בגאווה שלא יהיו לנו טייסים, ולא יהיו לנו חיילים, ועשרות אלפים של לוחמים לא יתייצבו ביום פקודה – הם, בין השאר, על ידיהם, דמם של נופלנו.
“יש לי חדשות בשבילו: בצד הזה אנחנו את אחים לנשק לא רוצים לשמוע. בטח התכוונת אליהם, אני רוצה להניח. אז אצלנו הם לא מדברים במליאה, ואנחנו מקיאים אותם מאיתנו. ואנחנו לעולם לא נכשיר אותם, כפי שחלק מכם עושים, וזאת בושה גדולה.
“ולאחר מכן, אחרי שאנחנו באים ורואים שהם נעשו גוף פוליטי, לדבר כזה אני לא מוכן. עכשיו, עזוב, סרבנים, לא סרבנים, לא נוגע בזה קודם כול. עצם זה שנהפכים לגוף פוליטי ובאים עליי, רוכבים, לזה אני לא מוכן.
“אבל אני רוצה להגיד שאני גאה, מה זה גאה, באחים לנשק. אני ראיתי אותם בתחילת המלחמה, אני הלכתי לחמ"ל שלהם. מאות אנשים בהתנדבות, שאתם לא עשיתם מאית ממה שהם עשו.
“בזמן שהממשלה קרסה ולא תפקדה, אתה וחבריך, גיבורים מכל הגוונים של הקשת הישראלית, רצתם דרומה, אחזתם בנשק ויחד עם רבים אחרים הצלחתם לעצור את הרוצחים. מייד אחר כך התחלתם לטפל במפונים. זו מנהיגות, זו פטריוטיות.
“בתחילת המלחמה הם פשוט פיצלו את הפעילות לשתי עמותות – אחת שעוסקת, לכאורה, בתרומה לחברה, עם אותו לוגו, כדי לקבל לגיטימציה ציבורית; והשנייה, שממשיכה במאמציה להילחם כנגד הדמוקרטיה וכנגד הבחירה הלגיטימית של העם.
“- - כי גב' מירי רגב, שעכשיו נופשת ביוון עם היהלומים שלה, היא לא ידעה להקים מערך הסעות, אז החמ"ל של אחים לנשק דאג שהחיילים יגיעו ליחידות המילואים שלהם. זה, אחרי שהם חילצו כ-2,500 משפחות מהעוטף, דאגו להם לדיור במקום בימים הראשונים, עוד לפני שהמדינה התעשתה.