“אבל גם משר האוצר הייתי מצפה שירים טלפון למשפחת סגל וישאל אותם לפחות מה שלומם. יגיד להם: אני מודע, אני מתחייב ואני מטפל.
“וכאן צריכה להיות החלטת הממשלה – לא הממשלה, שר האוצר שצריך לתת הוראה לרשות שוק ההון וחברות הביטוח.
“אתה אחד מהשרים החשובים בממשלה, התפקיד שלך הוא לא תחביב. שר אוצר זה לא קשקוש, זה תפקיד רציני. צריך היה לעשות את העבודה הזאת מיד אחרי השביעי באוקטובר ולבוא לפה עם תשובות ראויות.
“מזה הבנתי, וכולכם צריכים להבין דבר אחד – ואולי זה ההבדל בין התקופה שלי לתקופה הנוכחית – מנכ"ל משרד האוצר לא שולח את המכתב הזה אילולא דבר אחד, שעכשיו ברור לכולנו שסמוטריץ' ידע. הוא ידע שמרמים את הכנסת; ידע שהוא מעביר את הכסף בלי אישור.
“האחריות היא קולקטיבית, גם לפני 7 באוקטובר, גם אחרי 7 באוקטובר. יש משפט שאומר שלרקדן רע הביצים מפריעות. במקרה שלך שום דבר לא מפריע, כי פשוט אין, לא קיים.
“אתה חבר בקבינט, אתה שר במשרד הביטחון, אתה ראש מפלגה. יש לך כוח, אתה מצביע על כל ההחלטות, יש לך אחריות מלאה על מה שקורה. אתה כמו ילד קטן, מסכן ובכיין, שכל הזמן אומר: זה לא אני עשיתי, זה חבר שלי.
“הוא שכח שהוא שר האוצר, שר במשרד הביטחון, חבר בקבינט הביטחוני-מדיני. הוא זה שאחראי להחלטות ולמדיניות ולכל מה שקורה – אחריות ישירה.
“הקמתי את הוועדה, תקצבתי אותה, הבאתי את זה לממשלה הכי מהר שאפשר. משרד האוצר לא עיכב את זה יום אחד. כל מה שבידיים שלי – קרה.
“לטובת אכיפת מינהל תקין, בקרה חשבונאית, הפרשות כדין אכיפת התנאים, או לחלופין – אני פירקתי עמותות חינוך על גירעון הרבה יותר נמוך מזה, ואתה, בצלאל סמוטריץ', שר האוצר של מדינת ישראל, אל תפריע לשומרי הסף לעשות את המלאכה שלהם. זה לא כסף שלך, זה לא כסף שלי – זה כסף של אזרחי ישראל.