“לגבי הסיבות לאלימות, כולנו כבר נהיינו פרופסורים בלתת אבחנות, אבל לצערי הרב, מי שבידיו הפתרונות לא ממש מתכוון לתת פתרונות, ובמקום לתת טיפול יסודי לשורשים של הבעיה, במיוחד בקרב בני הנוער, אנחנו רואים שהמצוקה הכלכלית והחברתית שחיים בתוכה בני הנוער בחברה הערבית רק יכולה להאיץ את הבעיה המחריפה הזאת.
“הנה, אני אומרת לך, גם בגלל שזה נושא לאומי, גם בגלל שאנחנו, מה לעשות, גם סובלים, אני מבקשת ממך להתערב ולא לאפשר שלא יהיה דיון על אלימות בקרב בני נוער בוועדה לביטחון לאומי, שהיא הוועדה שאחראית על משטרת ישראל.
“בנימין נרצח בפיצרייה, בחור בן 21, ומי שראה את הסרטונים הקשים יודע שהוא רק ביקש שלא יפריעו ושלא ירססו את הספריי שלג. על זה הם חיכו לו, 12 ילדים, ורצחו אותו בדם קר.
“רק לפני כמה שבועות נרצחו באכזריות דסטאו צ'קול זכרונו לברכה, ימנו בנימין זלקה זכרונו לברכה. שניהם נרצחו על-ידי בני נוער שפעלו באכזריות בלתי נתפסת.
“אנחנו פותחים את הדיון החשוב והכואב הזה בוועדת החינוך, דיון שנוגע בלב החברה הישראלית, התגברות האלימות בקרב בני נוער.
“אנחנו רואים עלייה באלימות במרחבים הציבוריים, בבתי הספר, ברשתות החברתיות, שיח אלים הופך לנורמה, סף הרגישות יורד, היכולת של בני נוער לפתור קונפליקטים בדרכים לא אלימות נשחקת.
“למה לחפש את בית החולים ולא לחפש מראש את הבריאות? למה לא לחפש לחנך בדרך הטובה, לערכים? למה? למה אנחנו צריכים לבוא לפה כל אחד ולזעוק מדם ליבו על החינוך?
“נתון מזעזע: כ-7,000 תיקים פליליים נפתחו השנה לבני נוער, וזאת עלייה של 26% בהשוואה לשנה הקודמת בפתיחת תיקים פליליים לבני נוער. זה ממש נתון דרמטי.
“זאת בושה שאתם מזמינים כל הזמן עבריינים להטיף לנו. למה הפכתם את השחיתות לדגל? למה הפכתם עבריינות לדגל? לא פלא שנרצחים ברחובות, לא פלא שכך המדינה.
“ואני רוצה להגיד לך משהו: אותה חבורה שפגעה בימנו, זיכרונו לברכה, התנהגה מהרגע שזה קרה כמו אחרון העבריינים – זה שיש להם דירות מסתור, ניתקו את הטלפונים, זכות השתיקה. תגיד לי, אתם ילדים בני 15. לאן הגענו?
“שני אירועים קשים שבהם היו מעורבים בני נוער שהסתיימו במותם של שני צעירים בפתח תקווה ובבאר שבע.
“הנושא של האלימות בקרב בני הנוער זה נושא שהוא חודשים רבים – מירב, תני לי, אני רוצה שהוא יקשיב לי – זה אירוע שכבר הרבה מאוד זמן קיים, ואנחנו מודעים לזה, וזה לא בעיר כזאת או עיר אחרת, זה נמצא בכל יישוב במדינת ישראל.
“האלימות בקרב החברה שלנו, גם בקרב בני נוער יהודים, היא מזעזעת. אני רוצה להגיד שאנחנו צריכים לקחת אחריות על התופעה הזאת. זה לא רק להזדעזע שימנו זלקה נרצח באכזריות על ידי בני נוער – אנחנו צריכים לעשות הכול כדי למגר את התופעה ולהוות דוגמה אישית כחברי כנסת.
“חבר שלי הרבה שנים, הבן שלו, בן 15, עם שני חברים שלו, מרכז תל אביב, נכון, 02:00, אבל ואללה, תל אביב תמיד הייתה בטוחה – אגב, כמו שדרות, כמו קריית שמונה, כמו נתניה, לא הייתה בעיה להסתובב ב-02:00 – והסתובבו שלושת הנערים האלה ב-02:00 במרכז תל אביב, רחוב ארלוזורוב, והגיעו אליכם נציגי SSQ – אותה חבורה שבשיא החוצפה דובר המשטרה אומר שזה חקיינים, והתקשורת; לא, זה חבורה של פורעי חוק, עבריינים קטנים – הגיעו לחבורה הזאת, הפשיטו אותם, את הנעליים לקחו להם, את הבגדים, את הטלפון, ברור; גם את הטלפון, באים ואומרים לו: תמחק את ה-cloud, גם ירסקו לו את הטלפון, תכלס, לקחו לו את הקורקינט, השאירו אותו עם בגדים קצרים.
“חברים, ילד בן שש מדבר על דקירה כאילו הוא נותן איזו סוכריה. שימו לב לנרמול. וכשהוא אומר: אני דוקר אותך – אני לא אתפלא שלמוחרת הוא יצא עם סכין, כי צריך לדקור עם משהו.
“האלימות בקרב החברה שלנו, גם בקרב בני נוער יהודים, היא מזעזעת. אני רוצה להגיד שאנחנו צריכים לקחת אחריות על התופעה הזאת.
“כשאנחנו מחפשים אנשים שנוהגים באלימות והופכים אותם לגיבורי תרבות, מה אנחנו מצפים שבני הנעור יקבלו?
“אנחנו לא צריכים שנת AI בחינוך, אנחנו צריכים שנה לא רק במערכת החינוך, לכולם, לכולם, גם עולם המבוגרים, שנה של 'די לאלימות', 'די לבריונות', 'די לשפיכות הדמים'. כל כך הרבה נרצחים, גם בחברה הערבית. די לאלימות. אם אנחנו לא נעשה את זה, אנחנו נכלה את עצמנו מבפנים.
“כיו"ר ועדת העבודה והרווחה אני אומרת כאן בצורה ברורה, משרד הרווחה כמו גם הוועדה הזו, לא יכולים לעבור על אירוע כזה בשתיקה שכמו כלום לא קרה. עלינו להיות כל הזמן עם יד על הדופק, שלא תהפוך אלימות בקרב בני נוער, חלילה, למגיפה חשוכת מרפא.
“חברים יקרים, מדינת ישראל במצב חירום בכל הנושא של אלימות בני הנוער. נושא אלימות בני הנוער – ולא רק בבתי הספר, גם מחוץ לבתי הספר – מגיע למצב שאנשים מפחדים להסתובב במרחב הציבורי.
“יש פה טירוף של אלימות שאי אפשר לתאר אותו, אי אפשר לתאר אותו. בבתי ספר זה קורה יום-יום, שעה-שעה. ולפני שאנחנו מדברים על רפורמות ותהליכים, חברים, יש פה גם את השלטון המקומי, נכון? צריך לעצור את המערכת וצריך להתעורר ולעשות עבודה סיזיפית, עמוקה, נקודתית בנושא הזה של אלימות וגזענות בקרב בני הנוער במדינת ישראל.
“אני חושב שאסור לעצום את העיניים לכך שהסביבה, גם החינוכית וגם הרחוב הישראלי, הופכים להיות יותר ויותר אלימים בתקופה האחרונה, והדבר הזה מתפרץ. כולנו חווים את זה בכבישים ובתור שבסופר. אבל אני חושב שבקרב קהלים צעירים, סף הרגישות הוא הרבה יותר גבוה.
“כבוד היושב בראש, חברי וחברות הכנסת, קודם כול, אני מתחילה בזה שאני מודה לחברת הכנסת עדי עזוז, שהעלתה את הנושא – והצטרפתי מייד, כי אני חושבת שזה נושא שקשור בדור העתיד. אם אנחנו לא נספיק עכשיו לטפל בבעיות שהן תוצר של מצבי חירום, אנחנו נקבל אותן במסות גדולות יותר ובהידרדרות למצב קשה יותר, שהמדינה ושאר המוסדות של המדינה יצטרכו לטפל בזה.
“ואחרי זה, חברת הכנסת פרידמן, אנחנו מתפלאים שהפשע עולה, השימוש בסמים עולה ובאלכוהול עולה. כשילדים מסתובבים בלי מעש, זה מה שקורה.
“- - וזה עבריינות ואסור לנו, כחברה, לקבל את זה, להקל ראש. היה לי חשוב להזכיר ולהשתתף בצער של משפחת בלום.
“כל מי שמכיר נוער בסיכון ואת את הרקע הזה, יודע, שאלה נערות – אני מדברת כרגע על נערות, יש גם נערים בסיכון – שצריך לעטוף אותן, ללוות אותן, להשקיע בהן, כדי לחזק אותן, כדי שהן ייצאו מהמעגל הזה, בחיים העצמאים שלהן, כשהן גדלות.
“אנחנו נמצאים בימים בהם מצבם של בני הנוער המפונה וזה שאינו מפונה הוא שילוב של בין טראומה, חוסר מעש, שמוביל להתנהגויות סיכוניות קשות.
“ילדים מבית ספרו קשרו אותו, הכו אותו, השפילו אותו, אמרו לו שאין לו מקום בעולם הזה, שהוא לא יחסר לאף אחד, והם קראו לו להתאבד. וכך אלרועי הלך, במחשבה שאין אף אחד שירגיש בחסרונו. למילים יש כוח ובטח למעשים.