“כן, גם בזמן מלחמה, ואולי אפילו יותר מזה – דווקא בזמן מלחמה, כי הנטייה הטבעית היא רק לתמוך ולשתוק כשהתותחים רועמים. ואני אומרת בפה מלא שזה חטא ומעילה בתפקיד שלנו אם אנחנו לא נשאל את השאלות הקשות דווקא עכשיו, אם אנחנו דווקא עכשיו לא נפקח על עבודת הממשלה והשרים ולא נשמיע באופן אמיץ ונחוש ביקורות על מדיניות הממשלה או על היעדר מדיניות ממשלה ועל התנהלות שריה ועל מי שעומד בראשה.
“זה בכלל תענוג, בטח בתקופה כזאת, שכל ביקורת שאנחנו משמיעים הופכת להיות אצל חלק מכם, או חלק מהעם, הופכת להיות איזה מושא כאילו אנחנו נגד הזרם או נגד הרוח של העם ופוגעים ברוח המלחמה, וכל מילת ביקורת, בין אם היא חריפה או בונה או אמיתית, היא הופכת להיות כבר ללא רלוונטית כי עכשיו מלחמה ובמלחמה כולם שותקים.
“יש לממשלה מה לעשות ביקורת עצמית, יש גם לאלו שמחוץ לממשלה על מה לעשות ביקורת, אבל יבוא היום שנעשה את זה. עכשיו זה הזמן, לבוא ולתקוף?