“כרם שלום לא נפל בשבת השחורה, לא כי האיום היה קטן, אלא כי האנשים היו גדולים.
“מאז פרוץ המלחמה נשים עמדו בעורף ובחזית. אזרחיות, חיילות ומפקדות בצה"ל לחמו בגבורה בבסיסים, בקיבוצים, במסיבת הנובה. הן עמדו מול פני הסכנה, פיקדו על כוחות, חירפו את נפשן וקיבלו החלטות קשות תחת אש.
“גיבורה עמית סוסנה, גיבורה שדיברה בקול ברור למרות הכול, תיארה את שנעשה לה, למרות שזה לא קל, וחשפה בפני העולם כולו את הפגיעות המיניות של החמאס, ובכך תיקפה את כלל העדויות והחומר שנאסף בנושא.
“התצפיתניות הגיבורות ששבו השבוע – נעמה, לירי, קרינה ודניאלה – שחמאס פעל עד לרגע האחרון כדי להשפיל אותן על במה מול המון זועם צמא דם, הצליחו גם שם להפוך את הקערה על פיה: במקום חולשה הן שידרו עוצמה, גדלות נפש שתיזכר לדורות.
“כל כך התרגלנו לשמוע את השמות שלהן, שלא שמנו לב שהעלימו את הדרגה הצבאית שלהן. איש בציבור או בתקשורת לא יודע מה הדרגה שלהן, במקרה או שלא במקרה.
“אלימות נגד נשים היא מגפה חברתית עולמית שמתקיימת בכל המצבים: בבית, ברחוב, בעבודה, במערכות היחסים, אך השנה בישראל אנו עומדות מול זוועה שאין לה אח ורע. עשרות נשים נחטפו, נאנסו ונפגעו על ידי טרור אכזרי, והן מוחזקות בניגוד לרצונן במציאות קשה ובלתי נתפסת.
“הטנקיסטיות מגדוד קרקל – כשבע נשים הרכיבו צוותי טנק בגדוד קרקל, לחמו בנחישות נגד מחבלי חמאס באותו היום, והרגו יותר מ-50 מחבלים. במהלך הלחימה הנשים הללו למדו להשתמש בתותחים מיוחדים ששימשו אותן. הן מעוררות השראה של ממש.
“לצד השכול והכאב העצום, ביום האישה הזה יש לנו גם את הזכות להאיר בזרקור את גבורתן ותרומתן של נשים רבות, אמיצות, גיבורות, במלחמה, במלחמת חרבות ברזל, שהן חלק בלתי נפרד מאחדותו, עוצמתו וניצחונו של עם ישראל.
“מה שקרה עם התצפיתניות בנחל עוז חייב להיות הדבר הראשון שיבדקו, איך כל כך הרבה נשים צעירות התריעו ואמרו, סיפרו ואמרו, ואף אחד לא הקשיב להן.