“התשובה היא כן. אפשר היה לעצור את זה, אפשר היה למנוע את זה, אבל בשביל זה צריך ממשלה מתפקדת, ואין לנו את זה. העולם זיהה דבר אחד נכון – לממשלה אין מטרה; הם לא הגדירו איך החטופים יחזרו, ובמשך שנה ותשעה חודשים הם לא הגדירו מה יקרה בעזה ביום שאחרי, ולאן זה הולך.
“ההכרעות הללו הן בכל גזרה. ממשלת הימין על מלא מלא מלא, מובילה את ישראל להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית, הכרה שסותרת את כל האינטרסים של המדינה הזאת, ועלולה לפגוע בנו – בנו, בכל אחד ואחת מאתנו רק בגלל שהם לא מעיזים להסתכל למציאות בעיניים ולהכיר את האופציות הקיימות, לדון ביום שאחרי, לדון בברית אזורית, שתיתן כאן מענה לכל הסוגיות הביטחוניות והמדיניות.
“מול הדוקטרינה הכוזבת הזו אנחנו חייבים לומר באופן ברור שכל דיון ביום שאחרי אינו יכול להיתחם בגבולותיה של הרצועה, אלא עליו לעסוק גם במציאות ביהודה ושומרון. הניתוק בין הרצועה לגדה הוא אחד משורשי המצב הקשה מאוד שעימו אנחנו מתמודדים. התפקיד של השמאל הציוני הוא לקרוע את המסכות מעל פניו של נתניהו, וכן, גם לאתגר את השותפים שלנו במרכז בקביעה הנחרצת שאין תחליף לשילובה המשמעותי של הרשות הפלסטינית בניהול הרצועה.