“אנחנו מעריכים את מה שעשית עבור המדינה, אנחנו רואים וזוכרים אותך. אנחנו מכירים במוות שלך ובפציעה השקופה. גם עכשיו אתה לא לבד.
“וכשהיא עומדת על הבמה ביישוב שלנו ושרה ביום הזיכרון ומאחורה יש מצגת עם שמות הנספים, מגיע לה שגם אח שלה יהיה שם.
“בשבעה התוודעתי להבדל שהמדינה עושה בין פציעה פיזית לפציעה נפשית.
“הצבא חייב להכיר לא רק ברועי וסרשטיין – בכל החיילים הגיבורים שלנו שיצאו מהמילואים עם פציעה קשה בנשמה ושמו קץ לחייהם. חייבים להכיר בהם כחללי צה"ל. זה מה שהמשפחה רוצה.
“כמדומני ממש בשעות אלה המשפחה תיאלץ לקבור אותו בקבורה אזרחית, ואני קוראת לשר הביטחון וליועצים המשפטיים להבין שיש מקרים שהם לא במחלוקת, וזה אחד מהם. מי שנפצע אנושות בקרב, נפצע פיזית, ומת אחרי מספר חודשים או ימים או שבועות מהפציעה שלו, הוא מוכר כחלל צה"ל ומובא לקבורה בקבורה צבאית. כך צריך להיות גם למישהו שנפצע אנושות בנפשו, ומת אחרי מספר ימים, שבועות או חודשים מהפציעה שלו.
“אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דין הנפש כדין הגוף. אם אלירן מזרחי, זיכרונו לברכה, היה חוזר מהקרב פצוע באורח קשה בגופו, אולי הוא עדיין היה חי; אם גופו היה קורס במהלך האשפוז, הוא היה מת מפצעיו, הוא היה מוכר כחלל צה"ל, והיה נקבר בקבורה צבאית.
“אני חושב, חבריי וחברותיי למשכן, שבמקרה הזה צריך לאשר את בקשתה של משפחתו ולהכיר באלירן, זכרו לברכה, כחלל צה"ל.