“שפת הסימנים הישראלית נחשבת כשפה בפני עצמה והיא שפה עשירה, מורכבת וייחודית, בעלת כללי דקדוק ותחביר וסלנג משלה. שפה זו מהווה את שפתם הטבעית של חברי קהילת החרשים בישראל ומשמשת כאחד מעמודי התווך של זהותם.
“הם בסוף נמצאים בסוג של תרבות וסוג של חברה ומקבלים פה הכרה של כנסת ישראל, אז זה דבר גדול. תודה לך חילי, שזיכית אותנו להיות חלק מהדבר הגדול הזה.
“אני שמח שאנחנו מעבירים עכשיו לקריאה שנייה ושלישית את החוק הזה של הכרה בשפת הסימנים הישראלית.
“שפת הסימנים הישראלית, יחד עם השפה העברית, מהוות את המשלב שבאמצעותו האדם החירש יכול להשתלב בחברה הישראלית בכבוד, בשוויון ובחירות.
“מדינת ישראל מחויבת להכיר ולקדם את שפת הסימנים, על פי הכרזת העצמאות, שבה נכתב כי מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון וכו'.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לעשות את שהיה צריך להיעשות מזמן, להכיר בשפת הסימנים. הקהילה החירשת בישראל, קיבוץ גלויות של חירשים מכל המגזרים וחלקי החברה הישראלית, שאפה להכרה בייחודה התרבותי. במקום זאת, התקבעה ההכרה בחירשות כמוגבלות, כחריג בלתי רצוי וטרגדיה של האדם החירש, הראוי לרחמים.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לעשות את שהיה צריך להיעשות מזמן, להכיר בשפת הסימנים. הקהילה החירשת בישראל, קיבוץ גלויות של חירשים מכל המגזרים וחלקי החברה הישראלית, שאפה להכרה בייחודה התרבותי.
“היום אני מבקש להשלים את שהתחלנו, ולהביא בפני הכנסת את המסע והמאבק להכרה בשפת הסימנים ובקהילת החירשים למקומה הראוי בספר החוקים של מדינת ישראל. אני מבקש להודות מכאן לבועז אחד העם, שהנושא בנפשו, ופעל ללא לאות לקידום החוק, וכן לחבר הכנסת בוארון, שסייע להשיג תמיכה רחבה לחוק.