“אינטואיציה שבמסגרתה הבטחת העתיד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מחייב את ההיפרדות שלנו ממיליוני פלסטינים, ואת חלוקת הארץ.
“מאז 1937 מנסים לחלק את ארץ ישראל, מוועדת פיל לתוכנית החלוקה של האו"ם ועד הסכמי אוסלו, קמפ דייוויד, ההתנתקות – רק שפיכות דמים זה הביא.
“התנועה הציונית לפני הקמת המדינה ובכ"ט בנובמבר הסכימה לחלוקת הארץ, בעוד שהתנועה הלאומית הפלסטינית שללה זאת ביחד עם מדינות ערב. וחלק גדול ואיום ממעגל הדמים שמאפיין את האזור שלנו קשור בדברים האלה, והדברים צריכים להיאמר.
“גברתי יושבת-הראש, כנסת נכבדה, היום כ"ט בנובמבר, היום שבו החליטה העצרת הכללית של האו"ם לחלק את ארץ ישראל למדינה ערבית ושבריר למדינה יהודית. כל זאת בניגוד להצהרת בלפור, לוועידת סן רמו וכמובן, לכל זכות היסטורית שיש לעם היהודי על ארץ ישראל.
“כבוד היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום הוא 29 בנובמבר, כ"ט בנובמבר, יום השנה ה-76 להסכם החלוקה. בדרך כלל במדינת ישראל העלו על נס את היום הזה, קיימו סימפוזיונים, חגגו את היום הזה, דבר שאנחנו לא רואים בשנים האחרונות.
“גברתי היושבת-ראש, גם אני תכננתי לדבר על יום כ"ט בנובמבר, ובעוד רגע אומר את הדברים אשר תכננתי לומר במקור, אבל אחרי האזנה לדבריו של עמיתי חבר הכנסת איימן עודה, אני חייב לומר – חבר הכנסת עודה, איימן – ההגינות מחייבת, אם עוסקים בהחלטת האו"ם מ-1947, בוודאי לא לקרוא לזה "הסכם" אלא "החלטה", מכיוון שהצד הפלסטיני ברובו, ומדינות ערב כולן, סירבו לקבל את החלטת החלוקה.
“ביום שישי הזה בן כספית, עיתונאי מיינסטרים מהצד שלכם, כותב בטור שלו במעריב שהגיעה העת לפרק את מדינת ישראל ליהודה וישראל. את הדברים הללו לא חשבתי שאני אשמע עד כדי כך בימי חיי, אבל הינה המציאות טופחת.
“אני מצביע בעד הסכם החלוקה. חוק הלאום שאתם העברתם הוא האנטיתזה להסכם החלוקה, ועוד הצבועים מדברים.
“היום לפני 75 שנה התקבלה ההחלטה באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
“ולכן הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה, והרב חרל"פ באותו לילה לא רקדו ברחובות. הם ישבו, בכו וקראו: את ארצי חלקו. איך מחלקים את ארץ ישראל?
“אני חלק ממפלגה שדווקא קיבלה את ההסכם בשנת 47' – הליגה לשחרור לאומי. תאופיק טובי, אמיל חביבי היו ואני עודני באותה עמדה מאז 47' עד עצם היום הזה. אני בעד הסכם החלוקה. אז בואו ניישם אותו.
“ההחלטה הזאת של עצרת האומות המאוחדות הייתה מצד אחד חלק מהתהליך האלוקי של שיבת עם ישראל לארצו והמשך להכרה הבין-לאומית בזכות ובחובה להקים מחדש מדינה לעם היהודי בארצו, הכרה שהופיעה לפני כן בהצהרת בלפור ובהחלטת ועידת סן-רמו, ומאידך הייתה בהחלטה מעילה בתפקיד האלוקי של אומות העולם לסייע לשיבת ציון ולגאולת ישראל, כאשר מההחלטה המקורית בסן-רמו נקרעו והושמדו רוב חלקיה של ארץ ישראל וביקשו להותירנו עם גבולות החלוקה המצומצמים.