“כי בדמוקרטיה, מחלוקת היא לא תקלה, היא חלק מהמהות. מותר להתווכח, צריך להתווכח, לפעמים אפילו חובה להתווכח. אבל יש קו אחד שאסור לנו לחצות: אסור שמחלוקת תהפוך לשנאה, אסור שיריב פוליטי יהפוך לאויב.
“אנחנו נחזור ואנחנו נשנה, והשיח חייב, יכול וצריך להיות יפה וטוב.
“הם קפצו לא לאחל בהצלחה, גם לא לאתגר לגופו של עניין, לא להציע שיפורים ומשהו טוב יותר, אלא מה? לטנף. רעל, השחרות, לשון הרע, דיבה – הכול היה שם. כבוד זה בזה? אפס.
“בכל אופן, אני באמת חושב שהשפה שאנחנו משתמשים בה, הטונאג' מקרין. כשהנוער בישראל חושב שכאן יש מלחמות עולם זה לא מקדם לנו את הפתרונות שכולנו רוצים להגיע אליהם.
“אבל מי שמגיע לכאן לכנסת מרגיש שיש עוד מוקד של מלחמה, שלא נגמרה, לצד המחלוקות שיש בינינו, הקיטוב והפילוג שלא מפסיק כאן, לא מחכה שהמלחמה תסתיים. ככל שאתה יותר קיצוני במקום הזה, אתה יותר אהוב, יותר מקובל במחנה שלך; ככל שאתה יורד יותר נמוך, אתה מרצה יותר.
“תודה, אדוני היושב בראש, אני רוצה לומר לכם חברותיי וחבריי באופוזיציה, השיחה הזאת שהייתה כאן עכשיו שלכם היא שיחה דוחה. דוחה. לעלות פה, אלעזר שטרן, לומר "כסף, כסף, כסף", "גונבים כסף" עם הניחוח האנטישמי של האמירות הללו – אפשר לנהל דיון ענייני, אפשר להתווכח, הטבת מס לקריית שמונה היא לא חוק גזל - -
“ונראה שכולם כל היום במלחמה, גם בתוך הבית הזה: מלחמה על מלחמה והסתה בתוך הסתה; חברי כנסת נגד חברות כנסת, רק מלבים ומסיתים יותר ויותר, כאילו יש פרס על מיהו המסית הגדול ביותר, מי משסה יותר את מי ובמי.
“ולכן אני אומר, אם אנחנו נסתכל על הצד החיובי – יכול להיות שיש מחלוקות בינינו, יכולות להיות בין כולנו, זה בסדר, אפשר לחלוק, אפשר לא להסכים, אבל יש משהו אחד: בואו לפחות נבין אחד את השני.
“מותר לנו לא להסכים, אבל בוא נשמור קודם כל על כבודנו, דרך זה גם על כבודו של הבית.
“אומרים את זה לפני התפילה, אולי שווה שחברי הכנסת יגידו את זה לפני שהם עולים לדוכן כאן: אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם/ ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך/ ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה/ ותחזק אותנו באהבה אליך/ כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכול נחת רוח אליך/ אמן כן יהי רצון.
“מה ההבדל בין פריצה בכוח ללשכה שאתה לא אמור להיכנס אליה לבין פריצה לבית? לאן נתגלגל עוד עם תרבות הדיון ותרבות ההתנהלות בכנסת ישראל?
“הבית הזה נועד לוויכוחים נוקבים. צריך לעשות אותם במכובדות. צריך לעשות אותם במכובדות.
“פשוט אין לתאר – הפילוג, הרוע, השנאה. כנסת ישראל, הדבר שהכי חסר בה, חבריי חברי הכנסת, זו פשוט מראה.
“אבל בשנים האחרונות הבית הזה הפך מזירה של ויכוחים דמוקרטיים לזירה של הסתה; ממקום שבו חולקים רעיונות למקום שבו מסמנים אויבים מדומיינים; ממחלוקות לגיטימיות למכונת רעל.
“ויש מסר אחד שכל הלוחמים שם העבירו: תדברו קצת אחרת במקום הזה, כי כולכם נשמעים אותו דבר. אנחנו כבר לא יודעים מי צודק, מי טועה. כשאנחנו מסתכלים עליכם זה נשמע אותו דבר, זה נראה אותו דבר. תהיו קצת טובים יותר בשבילנו.
“לציבור כבר נמאס לשמוע מאיתנו שיח מפלג, מסכסך, התקפות, גם בוועדות, גם פה.
“ועל כן, אני מבקש באמת מכולנו, מכל בני הבית הזה, בואו נוריד קצת את הלהבות, בואו לא נשמח בנפול חברינו, אלא נבוא וננסה לתקן, ובראש ובראשונה אתקן את עצמי כחבר כנסת.
“אם באמת אכפת לכם מהדמוקרטיה, תתחילו לנהוג בה גם כאן, בתוך הכנסת. תנו לדבר, תקשיבו, תנו מקום לדעות אחרות. ככה בונים מדינה. ככה שומרים על דמוקרטיה.
“תרבות השיח, יש כאן באמת – אנשים צועקים אחד על השני, משתמשים במילים קשות. סביבת העבודה הזאת לא נוחה לי.
“ואני מאמינה שאנחנו, נבחרי הציבור, חברי הכנסת, צריכים להוות דוגמה לציבור. ואני קוראת לכל חברי כנסת לדעת לשים גבולות, ולא להכניס לכאן אנשים כמו מרדכי דוד, שרק מעודדים שנאה ופילוג בעם.
“עומדת כאן חברת כנסת ואומרת: אני מרגישה כל היום מותקפת ברמה האישית, ויגידו את זה אולי גם אחרים מהצד השני, ואני חייב לומר: אתה יושב פה, אתה רואה את השיח, הוא בלתי נסבל. הוא בלתי נסבל שהוא יורד לרמה האישית.
“ואני קוראת לכל חברי כנסת לדעת לשים גבולות, ולא להכניס לכאן אנשים כמו מרדכי דוד, שרק מעודדים שנאה ופילוג בעם.
“לא רגילה שמדברים ככה, לא רגילה שמשפילים אותי, לא רגילה שמדברים אליי בזלזול, לא רגילה שאני מרגישה abused. מרגישה שאני נמצאת במקום שכל הזמן משתלחים בי, שכל הזמן מתייחסים אליי בחוסר כבוד, כשאני באמת משתדלת מאוד לא להחזיר.
“חבריי חברי הכנסת, האמת היא שלא מאוד רציתי לדבר על זה, אבל אני נאלץ לדבר על זה, כי היום בכנסת ישראל נחצה עוד קו. זה כבר לא סתם עסקני הליכוד שזורקים הערות מתריסות לחברי האופוזיציה במזנון – זה כבר נורמל פה מזמן; קרה משהו מעבר.
“המצב שנוצר הוא כאוטי, הוא מסוכן, ואי-אפשר להתכחש לזה יותר. אנחנו הורסים את החברה ואת המדינה במו ידינו, וחייבים לעצור ולהרגיע את השיח.
“- - לא סימפטי פה במליאה. אני חושבת שאזרחי מדינת ישראל זכאים לאקלים אחר.
“אנחנו ננהל דיונים נוקבים, נדרוש ועדת חקירה ממלכתית ונפעיל כל כלי דמוקרטי שעומד לרשותנו, אבל לא נשרוף את המועדון. אסור לשרוף את המועדון. אסור לשרוף את ישראל, כי אין לנו מקום אחר ללכת אליו, לכולנו, מכל הצדדים ועל כל הגוונים.
“דברי יפה, כי כאן יש 119 תלמידים של חנה בבלי, כל אחד מהם מדבר בנחת. הוא לא צועק, הוא לא משתלח, הוא לא קורא לאחרים שקרנים.
“והינה, אני אומר כאן, אנחנו פתוחים לשיח עם מערכת המשפט, שעד כה ממאנת להידבר או להסכים לפשרות, גם המתונות ביותר.
“עם ישראל מבקש קודם כול להוריד את הטונים. מה קרה פה? למה אי-אפשר לתת לציבור לכמה ימים, לחודש אחד, להיות יותר ענייניים? פחות צעקות, פחות התלהמויות.
“אני רוצה לתת ציון לשבח לחברי הכנסת שהשתמשו בשיחה מכובדת. לעבוד במקום כזה, שמייצג את עם ישראל, ולשמוע חברי הכנסת שמדברים בצורה מכובדת, שמביאים כבוד גם לעצמם וגם למשכן, אז בהחלט מגיע להם ציון לשבח.
“בזמן הזה, במקום שאנחנו כולנו פה נתאחד לתת להם גב, לראות איך עוזרים להם, לסדר מסרים נורמליים כדי שיהיו להם כלים להסברה – מתעסקים פה מבוקר עד ערב רק בשטויות, רק בשטויות.
“אותו חבר כנסת, במושב הזה, שמסתיים השבוע, כינה אותי "בוגד" – מצולם, מתועד. כינה אותי "עוכר ישראל". המצלמות יעידו. אני בוגד? אני עוכר ישראל? אין גבול לצביעות? אתה מטיף לנו מוסר?
“אבל ביום הקשה הזה, שהתחיל בהתייצבות של לא מעטים מאיתנו, באותם צמתים לאורך המסע, צריך לומר גם ביושר, ששיח ממלכתי, שיח הגון, שיח שמבוסס על הפסוק: האמת והשלום אהבו, לא יכול להתנהל במעמד צד אחד. וזה מה שקורה בבית הזה וזה מה שקורה ברחוב הישראלי.
“בכלל, כדאי שנשמור פה על תרבות דיון מינימלית. אבל אני אומר לך, חבר הכנסת כץ, בצורה מכובדת אבל מאוד תקיפה, אני חושב שזו דוגמה נוראה לחוסר אחריות שאין למעלה ממנו.
“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין דבר יותר הרסני לשיח בחברה, בטח במדינה דמוקרטית, מאשר להציג את היריב הפוליטי שלך כרגע, לייחס רוע לצד השני.
“התרענו מזמן שהפשיזם כבר כאן. כששרים עמדו כאן ואמרו דברים הכי מזעזעים, כשדיברו על להרעיב פלסטינים עד המתה, כשדיברו על לשרוף את עזה, כשדיברו על לטהר ולשטח שטחים – זו התוצאה, שמחלחלת לאחרון האזרחים.
“אבל אני אומר לך, מצד אחד אני ברשתות החברתיות, והכול שמה שנאה ורפש ושיסוי ופילוג, ואחר כך, כשאנחנו מסתובבים אצל האנשים - -
“ומה אתם חושבים? זה לא יורד לרחוב, הדברים האלה? כבר היינו בסרט הזה. הסרט הזה הביא לרצח ראש ממשלה.
“לא יכול להיות ששר יעלה במליאה ובמשך שלוש פעמים, פעם אחר פעם, ירד לפסים אישיים כאלה. זה לא מקובל עליי, והייתי חייבת לעלות רק כדי לדבר על זה.
“זה בסדר שיש דעות שונות. תתווכחו, תחלקו, זה בסדר. סכינים מתחדדות אחת אל מול חברתה, שאף אחד לא יוותר על דעתו. אבל תנו לנו לכבד אתכם, שנוכל להסתכל עליכם מלמטה למעלה ולהיות גאים בפוליטיקאים וחברי כנסת ושרים שמכבדים את העם וראויים לו.
“מדינת ישראל צריכה לעמוד יחד מול האויבים שלה, במקום זה היא מתעסקת בשטויות.
“חברי כנסת עסוקים רק במה שהיה כאן לפני 7 באוקטובר. הם כל הזמן עסוקים בלפלג ולשסות ולהפריד בינינו במקום להסתכל קדימה ולראות את הלוחמים האלה מכל הצבא וגם כמובן מתוך חיל האוויר, ובתוכם טייסי ונווטי טייסת 69, איך הם פועלים ביחד – פועלים ביחד כדי לרסק את האויבים שלנו, מסכנים את החיים שלהם.
“אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים בשבועות האחרונים שיח פחות מכבד בין חברי הכנסת, ואנחנו שליחי ציבור, נבחרי ציבור, מהווים דוגמה – דוגמה לנוער, דוגמה לילדים, דוגמה לשיח. כשהשיח לא מכבד, זה לא מכבד אותנו, לא מכבד את הכנסת.
“הרי הציונות היא בוורידים שלנו; אנחנו מבינים איך המדינה הזאת צריכה להיות ולהיראות. אבל אתם התרגלתם שהשתלחות היא הכלי היחיד שישנו. ההשתלחות היא הכלי היחיד שישנו.
“לכן, הייתי רוצה למצוא את עצמי כן בתקופה אחרת, שהשיח יותר מכבד, השיח יותר מאחה, והשיח קצת יותר מחבק ומבין את גודל השעה.
“ולצערי, המזגנים במליאה, ומי יושב יותר קרוב לביבי, או מי עומד על הדוכן ומתלקק אליו בנאום חנפני מעורר חלחלה, יש לומר, יותר חשוב מאשר מה קורה עם החטופים שלנו.
“במקום להתעסק עם הדברים האמיתיים, עם המהות של חיים, עם האנשים שנאנקים תחת העוני, עם האנשים החולים שסובלים ולא מקבלים את הטיפול הראוי – מתעסקים בפוליטיזציה קטנה, כמו אותם האנשים שמתעסקים עם הדבר הזה.
“אני לא מטיף מוסר חלילה לאף צד. אני מדבר לעצמי עכשיו, מסתכל במראה, מסתכל על עצמי, ואני אומר את זה לעצמי ולכולם: השיח הזה חייב, חייב להשתנות.
“אני אומר, אני מוכן להפנים הכול, אבל קודם כול צריך שאנחנו נבין שהשיח חייב להשתנות. השיח חייב להשתנות. ננהל ויכוחים, ננהל כמה שיותר מחלוקות, אבל בצורה מכובדת.
“ניסה לקחת את זה למקום של פילוג. הוא אומנם עשה את זה כזה בחצי אלגנטיות.
“אבל אני חושב שחשוב שנקפיד ונראה לכולם גם בבית שאנחנו מתווכחים ואנחנו לא מסכימים, ומותר להיות ציניים ומותר לחלוק בעוז, לעקוץ ולעשות כל דבר לגיטימי – אבל דה-לגיטימציה ושנאה אסור לעשות. דה-לגיטימציה ושנאה אסור לעשות.
“אזרחי ישראל, בסיומה של שנה קשה ומורכבת אני מבקש מכם להאמין לי: בבית הזה הציניות, העוקצנות, ההתפרצויות – הן בדרך כלל מול המצלמות. האמת היא שזה קצת הזוי, אבל אלו חוקי הפורמט פה.
“כל התחרות היא מי יקטין יותר את האחר, מי יבזה יותר את האחר, מי ירמוס יותר את האחר. לעזאזל, לא למדנו כלום? לא קרה לנו כלום בשמחת תורה?
“אנחנו חייבים להבטיח לעצמנו להשתדל יותר; לחשוב רגע אחד לפני שמוציאים מילה מהפה; לחשוב עוד חצי דקה לפני שמתחילים עוד איזה ויכוח, ולראות, אולי יש בצד השני איזושהי מידה טובה.
“במקום אידאולוגיות גדולות – שכל ישר, common sense.
“אחדות תהיה פה רק כשאנחנו נקבל החלטה מודעת, של כולם, שיש מילים שאנחנו מוקיעים מהשיח; שאנחנו לא אומרים יותר: אויב; אנחנו לא אומרים יותר בוגד על אחד משלנו; ואנחנו לא אומרים, לא בחיוך ולא בקריצה ולא בהיסח דעת: נילחם בו או נצא לקרב.
“ואני לא יכול שלא לגנות את מי שמזכיר בשורה אחת את חמאס, את החיזבאללה ואת בג"ץ. כן, גם זה שיח שאסור לחזור אליו.
“לכן, כאשר אנו מדברים על שינוי האופן שבו מתנהל השיח הפרלמנטרי והפיכתו לשיח ענייני, מכובד, משתף ומחבר, אני חושבת שהדרך לכך עוברת בעבודה פנימית עדינה ובהתבוננות אל תוך עצמנו.
“רק במשטרים אפלים מתקיימת מציאות שבה אין ויכוחים פוליטיים ערים, אך אנחנו צריכים להיות טובים יותר ומכבדים יותר בדרך שבה אנחנו מביעים אי-הסכמות ובאופן שבו אנחנו מציגים עמדות פוליטיות מנוגדות. עלינו לעודד שיח ענייני, פחות התלהמות, יותר שיתופי פעולה סביב המוסכם ופחות עיסוק במפריד ובטפל.