“כשאתה רוצה לראות מה ההבדל בין הממשלה הזאת או בין הוועדה הזאת ובין הכנסת הזאת לכנסות האחרות, שם כשאמרו לנו שזה לא חוקי ולא תקין, עצרנו ועשינו את זה חוקי ותקין למרות שלפעמים לא אהבנו את זה. וכאן זה לא מעניין בכלל.
“אני אחזור, אבל זה רק ממחיש את הזלזול בכנסת. כשיש דיונים כאלה בלחץ של עשרה ימים או שבועיים, ואתה מקים בשבילם דיונים מיוחדות או ועדות שלא אמורות לדון בהם, כמו חוק לימוד תורה בוועדת הכנסת, לא פלא שמשתנים פה סדרי עולם.
“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הדיון הזה, שעל פי תקנון הכנסת היה אמור להיות דיון מעין שיפוטי, הפך בחסות הקואליציה למופע מביש ומבזה, להשתלחות חסרת מעצורים על היועצת המשפטית לממשלה, על פרקליט המדינה, על רשויות אכיפת החוק, על החוק עצמו.
“בסוף, בכנסת נורמלית עובדים בשני, שלישי ורביעי, וראשון וחמישי זה לדברים דחופים. בכנסת הזאת הכול השתבש. ראשון נהפך ליום הצבעות וחמישי נהפך ליום הצבעות.
“אמיר אוחנה הוא לא רק מי שהתחנף לאדונו, ראש הממשלה נתניהו, אלא הוא שותף על מלא, על מלא, להרס הדמוקרטיה הישראלית; להשחתת המידות שלה; ליצירת קיטוב ופלגנות, להפרת חוק ביודעין. בנימין נתניהו ואמיר אוחנה הביאו את כנסת ישראל לתהום התחתיות הבוטה והגס ביותר בתולדותיה.
“בסוף יש משהו בשמירת הנוהג וההבנה שהבית הזה מתנהל וצריך להתנהל בהוגנות. הוא לא מתנהל, הוא צריך להתנהל בהוגנות כלפי כל סיעות הבית, כל הסיעות השונות, המפלגות השונות, וזה מתחיל מהראש.
“מחודש מרץ אין חקיקה בטרומית. כל חקיקה, אתם צריכים להתדפק על הדלת של החרדים: בבקשה, תנו לי את החוק הזה, תנו לי את החוק הזה.
“שר שממונה על החוק במדינה הצליח להגניב בקלאוות, שאסור להכניס לכאן, ולחלק, ויש שרים בממשלה שנהנו לאכול את זה. אז כבר אין כנסת?
“נאור, אני רוצה לומר לך על חשבוני: בממשלה הקודמת, כשאני ישבתי פה, הזהרתי כמה חברים שלי ושלך, שיושבים היום פה, שהתקדימים שאתה יוצר יבואו לך בפנים – והם באו. ואחר כך אנחנו מלינים שאנחנו מדרדרים את הכנסת. הכנסת מתדרדרת.
“כנסת משותקת. צעקות – יש, עבודה – אין. אין חקיקה, יש ריבים. ועל מה יש ריבים, על מה הכנסת משותקת בסוף?
“אבל להגיע למצב – להשפיל חברת כנסת בכנסת ישראל, זאת בושה לכולנו, ואסור לנו להסכים לדבר כזה.
“אני מוכרח לומר שההתנהלות שלך היא התנהלות לא נאותה, יושב-ראש ישיבה לא מתנהל מול חברי הכנסת כמו דיקטטור שמכניס להם דברים לפה ומתנהל איתם מתוך עמדות פוליטיות ברורות.
“הכנסת, באותם ימים, בוועדותיה ובמליאתה, היא שאישרה את תוכנית ההפקרה הזו, והיא עשתה זאת תוך זלזול תהומי בתפקידיה הבסיסיים ביותר, לייצג נאמנה כל חבר כנסת וחברת כנסת, את בוחריו או בוחריה, את הבטחותיו שעל בסיסן הגיע לכאן כדי לייצג אותם, את הבוחרים, וגם בתפקידה לשמש כגורם מבקר ומפקח, לבחון ולבדוק לעומק את הנתונים, את הנימוקים, את ההערכות הביטחוניות וגם החברתיות, ואת התוצאות הצפויות מהתוכנית האומללה והנפשעת הזו.
“הכנסת חטאה כלפי העקורים באטימות לב מזעזעת וחסרת פשר, כשערב ההתנתקות הוצגו בפניה נתונים קשים ביותר על היעדר נכונות אמתית לקלוט את המגורשים.
“תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 458 ימים למלחמה, 100 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. והיום עננה כבדה ריחפה מעל בית העם, בית הנבחרים, שלא נתן לעינב צנגאוקר, שכואבת וחושבת וכמהה לחבק שוב את הבן שלה – הבית הזה חסר חמלה, והבושה היא באמת בושה גדולה.
“מדובר בתופעה פרלמנטרית מכוערת. כולנו יודעים שבנאומים מן הסוג שאנחנו נואמים היום לא כולם יושבים כל העת במליאה, הדבר מקובל בבית הזה, אבל באמת, מצב שבו אף אחד מחברי ועדת הכספים מטעם הקואליציה שחתומים על התקציב הזה לא נמצאים פה, ששר האוצר לא טורח להיות בשעות הראשונות של הדיון במליאה בהצעת התקציב, זאת תעודת עניות לקואליציה, תעודת עניות לבית הזה.
“לא יכול להיות שכל פעם יציגו את המיצג, יקבלו תמונה בשביל לקבל לייקים ומפירים את הכללים של המליאה.
“כפעם אחר פעם היום הזה, בשעה שחברי האופוזיציה עלו לנמק הצעות חוק ענייניות – שאפשר להסכים להן או להתנגד להן – נציגי הממשלה עלו לכאן לדוכן על מנת בעיקר לא להגיב עניינית להצעות החוק, אלא לדבר בשפה בלתי מתקבלת על הדעת על חברי האופוזיציה ועל ציבור של מאות אלפי ישראלים שגם עכשיו נמצא ברחובות מתוך חשש אמיתי – לא מניפולטיבי, חשש אמיתי, שאולי אתה לא מסכים איתו – לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית.
“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הביזיון שעכשיו קורה פה הוא ביזיון שאין כדוגמתו.
“כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני לא יודע – לבכות, לצחוק – הבית הזה באמת הפך להיות קרקס. אני עשר שנים בבית הזה, ולא היה דבר כזה; לא צעקו פה: שמאלנים, ימנים, אשכנזים, ספרדים – כל היום צעקות, קללות, באמת לא היה דבר כזה.
“אפשר להיות חלוקים אחד על השני, בטח לגבי הממשלה שמוקמת, אבל אני גדלתי במדינה שבה מחאו כפיים למנהיג בערך כל דקה. אני לא רוצה לחזור למדינה הזאת, שכך מתנהגים בפרלמנט שלה. ממתי זה היה כך?
“הכנסת הזאת גם העבירה תקציב מדינה לאחר יותר משלוש שנים, וזה אפשר למשרדי הממשלה לחזור ולפעול באופן מלא עבור הציבור.