“ואנחנו מדברים על הצעת החוק הזו שהגיעה, ובואו נראה איך היא הגיעה. הצעת החוק, כל-כולה נולדה בחטא.
“עכשיו, המשמעות היא טשטוש הגבולות בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, פוליטיזציה של השופטים במקום מקצועיות ואיכות, שתפגע, אגב, בכל אזרחי ישראל – בשמאלנים, באנשי מרכז, באנשי ימין. בכולם. כי כשהשופטים הם פוליטיים, ההחלטות הן פחות טובות, ודאי כשאין אף בלם או איזון אחר על הממשלה.
“יש כאן אירוע פרסונלי של איזושהי נקמה – הינה, אנחנו נביא את התליין של השופטים. אנחנו נהפוך אותו לאדם שהוא יהיה יותר פוליטי, ואנחנו נראה ונטפל באותם שופטים שיפגינו ליברליות יתרה, עצמאות יתרה, שהם לא משלנו והם לא ייראו לנו, כי עכשיו גם נציב תלונות השופטים יוכל בעצם להטיל עליהם מורא מעבר למוראו של הדין.
“צריך להמציא חוק חדש, לבזבז על זה זמן, לשבת על זה, כי הגיע הזמן לשים אצבע בעין לנשיא בית המשפט העליון שהתמנה. ואתם נותנים לזה יד, ומחר נמשיך בטיפול בחוק-יסוד: השפיטה.
“הצעת חוק – לכאורה עם שם יפה, אבל תוכן מסוכן. ייעול הליכי מינוי נציב תלונות על שופטים – תודו שזה נשמע כמעט תמים, אבל מתחת לכותרת הזו מסתתרת אחת מההצעות המסוכנות ביותר שידעה הכנסת הזו. ניסיון ברור לפוליטיזציה של מערכת המשפט.
“אוקיי, אבל מה לעשות, אתה רואה שיש מחלוקת כזאת בימים כאלה קשים ומורכבים, שבאמת אנחנו מחפשים את היחד – אז למה אתה עושה את זה?
“ולכן גם היום אני עומד על הצורך לומר בצורה ברורה שהצעת החוק הזו – לידתה כל-כולה בחטא, חטא היוהרה והקנאות הפוליטית של שר המשפטים, שלא טרח להגיע לכאן למליאה, כאילו מדובר בהצעה סתמית פרוצדורלית, ובעיקר לא טרח ולא הכריח את עצמו להתעלות לגודל השעה הנוראה שנכפתה עלינו.