“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום זה יום מיוחד, יום שבו אנחנו מוקירים ומכירים במערך החיילים הבודדים בצה"ל. אנחנו מציינים את תרומתם היוצאת-דופן בתוך כל סל הנתונים המורכבים שהם מגיעים איתם. וכשאנחנו מביאים את תופעת החיילים הבודדים, אז אני רואה לנגד עיניי קודם כול עוצמה אנושית – עוצמה אנושית ומסירות של אלו שמחליטים לשרת למרות נסיבות חיים מורכבות. והנתונים ידועים והם כבר הרבה זמן קיימים: למעלה מ-7,000 חיילים בודדים משרתים היום בצה"ל בכל רגע נתון. מחציתם הם חיילים בודדים שהגיעו מחו"ל ועלו בערך מ-80 מדינות שונות. אלה צעירים וצעירות שעזבו את הכול מאחור – את הבית החם, את התרבות, את השפה, את המשפחה, את החברים. הם עזבו והגיעו רק כדי לעלות למדינת ישראל וללבוש מדי צה"ל.
“יש סתירה בין ההגדרה שמלווה חיילות וחיילים אלו מיום גיוסם לצה"ל, הגדרתם כבודדים, לבין המאמץ שמערכת הביטחון עשה כדי שהתחושה של אותם חיילים בשירות תהיה בדיוק ההפך הגמור מהמושג הזה. אני יודע שמפקדים ולצידם אנשי משאבי אנוש, תחת ההכוונה של אגף כוח אדם, פועלים כל השנה כדי שהחיילות והחיילים הבודדים ירגישו שיש מי שמלווה אותם, שדואג להם למעטפת ראויה. בצה"ל משרתים היום למעלה מ-6,000 חיילים בודדים, וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. החיילות והחיילים הבודדים משרתים במגוון רחב של תפקידים משמעותיים, ובחרים לצאת גם לקורסי פיקוד וקצונה. צה"ל מעניק סיוע נרחב לחיילים בודדים, בנוסף לדמי הקיום החודשיים שמקבל כל חייל: סיוע בשכר דירה, בהחזקת דירה, במימון טיסה לביקור ההורים בחו"ל, בימי סידורים, בימי כיף ועוד. אבל לצד המעטפת הזאת שמקבלים החיילים משלב ההכנה לגיוס ועד לשחרור, הדבר החשוב ביותר הוא היחס והגישה של המפקדים – יחס שמתבסס על ההבנה שלא פשוט להיות חייל בודד, ובוודאי חייל בודד המשרת כלוחם.
“המחצית השנייה של אותם חיילים בודדים בצה"ל הם חיילים בודדים ילידי הארץ – אותם צעירים שהם חסרי עורף משפחתי, הם לעיתים כאלה שיצאו בשאלה, ניתקו את היחסים עם משפחותיהם מסיבות כאלה ואחרות, חיילים שמגיעים מרקעים סוציו-אקונומיים יותר מורכבים, ולמרות נתוני הרקע המורכבים והמאתגרים שלהם הם בחרו להיות חלק ובחרו לשאת באחריות. 30% מכלל החיילים הבודדים, מתוך אותם 7,000, הם אפילו משרתים כלוחמים בצה"ל, ואנחנו יודעים היום מה קורה בצבא שלנו, שצריך יותר ויותר לוחמים. אז אני אומרת, אחד שכזה, הגיע ללא תמיכה, ללא עורף משפחתי, חלק מההורים שלו מעבר לים, ולמרות זאת אותו אחד או אחת מחליט להיות לוחם או לוחמת, ופגשתי כאלה לוחמות באותו יריד בירושלים שקלט עולים חדשים. אז אני רוצה במיוחד להצדיע לכל החיילים הבודדים, ובמיוחד לאלה שהולכים להיות לוחמים, על אף ולמרות הכול. ואני רוצה לומר שהנתונים האלה הם נתונים מעוררי השראה; אולי בעיקר הם מעוררי השראה כשאנחנו רואים שיש כאלה שעושים הכול כדי לא להתגייס.