“בזמן מלחמת חרבות ברזל היא לא רק התמודדה עם איום ביטחוני וירי רקטות, כמו שאר הצפון, אלא גם לקחה על עצמה תפקיד לאומי – קליטה של אלפי מפונים, והיא הגדילה ככה את האוכלוסייה שלה בכ-20% בתוך זמן קצר. היא עשתה את כל זה מתוך סולידריות ואחריות לאומית.
“אנחנו במצב מלחמה, ילדים מפונים, ילדים נמצאים במצב שהם כבר כמו זומבים. לא בני אדם – זומבים.
“אין חינוך במדינת ישראל, ובעיקר אין חינוך לילדי הצפון. כמה שעות הם לומדים בשבוע? כמה שעות הם למדו בשנה? כלום וחצי, אבל אחר כך תתגאו בהישגים של מדינת ישראל באולימפיאדות; באולימפיאדת המדע, באולימפיאדות כאלה ואחרות, כאילו שאתם השקעתם בהם.
“אבל אותה ממשלה שהכניסה מורות חיילות גם אמרה להם בשלב מסוים שהיא מפנה את המורות החיילות מכיוון שיש סיכון, סכנת חיים למורות החיילות. אז רגע, אין סכנה לחיים של אותם ילדים?
“20% מתלמידי קריית שמונה המפונים לא מגיעים לבית ספר. שניים מכל כל עשרה תלמידים לא מגיעים לבית הספר.
“אבל השנה הזו היא שנה אבודה. 12 שעות שבועיות בלימודים – אתה לא מצליח ללמוד. גם מספר המקצועות שהם מחויבים בתעודת הבגרות ירד ביותר מחצי, זאת אומרת שהם לא מספיקים ללמוד, אז השנה הזו היא למעשה אבודה. הם לא יצליחו ללמוד, הם לא ייגשו לבגרויות, הדבר הזה יידחה.
“אני חושב שיש אפשרות כן לטפל בהמון דברים – למשל, לתת תגבור בכל החינוך הבלתי-פורמלי, אם זה באמצעות החברה למתנ"סים, אם זה באמצעות יבוא אנשים מהמרכז, ולתת להם את היכולת לעבוד אחר הצוהריים, כי מה שקורה זה שהנערים – הם כבר לא ילדים – הנערים האלה כל הלילה ערים.
“אין לנו יכולת להפעיל שתי מערכות חינוך כפולות: אחת במלונות למפונים, והשנייה בעוטף לחוזרים, לצורך העניין.
“פניתי למשרד החינוך ואמרו לי שאין לכם משאבים, אין לכם צוותים ואתם לא יכולים לעזור. אז לתשומת ליבך, השר החשוב במשרד החינוך, מלון דן, ירושלים, מפונים – חלק משלומי חלק מהדרום. האווירה, משהו שם קורה, גרוע.
“הקושי הזה הוא אדיר, הלב שלנו נפתח למענם ואנחנו מנסים למצוא פתרונות, אבל הקושי של הלמידה והחינוך של המפונים הוא בלתי יתואר. עלינו לעשות באמת הכול, הכול, כדי שהילדים האלו יקבלו חינוך אמיתי וטוב בתקופה הזאת.
“היות שזה הדבר שממנו באתי, מהמערכת הזאת, לך לראשי הערים, לך לראשי אגפי החינוך, אל תבלום אותם, אל תכניס אותם למערכת שלמה של פקידות, שמתישה אותם. תנו להם תקציב, הם יודעים מה לעשות.