“לכן השב"ס והמשרד לביטחון לאומי פנו אליי ואמרו לי: קחי את החוק ההוא – שהם זכרו –ותהפכי אותו. לא לאפשר לצלב האדום בשום פנים ואופן – בשום פנים ואופן – לבקר אסירים ביטחוניים. כשישבנו בדיון בוועדה הייתה תמימות דעים בקרב כל הארגונים הביטחוניים. אם בעקבות הפסיקה של בג"ץ הצלב האדום יתחיל לבקר את האסירים הביטחוניים בישראל, קחו סטופר ותתחילו לספור תוך כמה זמן עלילות דם בלתי נתפסות על העם היהודי, על מדינת ישראל, על החיילים ועל הסוהרים יתחילו לרוץ מעל כל במה אפשרית. אנחנו לא צריכים את זה. ולכן זה זמן שבו אופוזיציה וקואליציה לא משנים. החוק הזה הוא לא חוק בוטיק, הוא לא חוק ניילונים. הוא חוק שגורמי הביטחון פנו אליי ואמרו לי: אנחנו צריכים אותו עכשיו; מדינת ישראל צריכה אותו עכשיו.
“אדוני היושב-ראש, כחבר כנסת, כאזרח, כמי שביטחון המדינה יקר לו, אני קורא לכם, חברי הכנסת – שגם לכם, כמובן, ביטחון המדינה יקר – מכל סיעות הבית: הניחו לרגע שיקולים פוליטיים, הצביעו בעד החוק; חזקו את ספר החוקים שלנו מול האיומים המתאימים למאה ה-21, כדי שלא נצטרך לומר מחר – ידענו ושתקנו. תודה.