“אדוני היושב-ראש, קשה מאוד לשבת פה ולראות את יהלומי הקרב, האנשים שעברו את החוויות שהם עברו והנפש שלהם נפצעה, בחלקם הגדול לתמיד, ולהתעלם מהזעקה שלהם שיש כאן איפה ואיפה בין האובססיביות שמטפלים לייצר מצב שבו לומדי תורה יהיו מורמים מעם ובאותו זמן לזנוח את הטיפול או את התנאים שצריך לתת להלומי הקרב.
“אם נשארו שבועיים וחצי לתום הכנסת, אולי למשל, דוגמה, תנצלו אותם להקמת מרכז חירום להלומי קרב ולפצועי צה"ל, או אולי חוק נוסף ליתומי ואלמנות צה"ל? אין סיכוי, אה? תמוז, ראשי תיבות: זמני תשובה ממשמשין והולכין. אוי לאותה בושה.
“אם הממשלה הייתה שמה את הדברים החשובים בקדמת הבמה והיינו יודעים לקבל את אותם חיילים שאנחנו שולחים לקרב , בזרועות פתוחות ולתת להם את השירות שאנחנו יודעים שהם צריכים לקבל באגף השיקום, היינו מונעים הרבה מאוד מקרים.
“יושבים פה חבר'ה הלומי קרב, חברים ותיקים שלנו וחברים ותיקים בוועדה הזאת. חשיבות העניין בטיפול בהלומי הקרב צועקת אלינו בכל יום.
“מערכת הבריאות שלנו לא יודעת להתמודד עם הבעיה החדשה הזאת שהיא רק הולכת וגדלה וגל עצום לפנינו של פוסט טראומתיים, של חיילים, של חיילי מילואים וגם של אזרחים, שלא יהיה לנו במדינה את המענה הראוי.
“בסוף קבוצת הלומי הקרב, יש להם קושי. אנחנו צריכים לתווך להם את זה יותר טוב. יש להם קושי להגיע לטיפול, קושי לאסוף את עצמם ולדרוש עזרה, קושי בזה שכאשר מושיטים להם יד הם מחזירים בחזרה.
“החוק שלי להלומי קרב שהעליתי כאן – בבקשה, להעביר אותו – אמור לתת טיפול ראשוני, טיפול חירום, כמו חדר מיון לאותם נפגעים כל כך קשים שזקוקים לזה. החובה שלנו כנבחרי ציבור היא להילחם למענם, בדיוק כפי שהם נלחמו למעננו. אני מבקשת מכם לקחת בחשבון ולשקול באמת