“איך יכול להיות שאנשי המילואים זועקים בדיונים על חוק ההשתמטות – כל פעם, זעקת שבר, הם, המשפחות שלהם, נשות המילואים – ואתם מנותקים?
“כשאתה תפסיק לזלזל בלוחמי המילואים ובני משפחותיהם, ולא תחשוב שאפשר לקנות אותם כמו את החרדים – כסף, כסף, כסף – ותדאג להרחבת שורות המשרתים שיקלו עליהם, אתייחס גם אני אליך בכבוד. עד אז אתה רק נתניהו.
“אתם, בשיתוף פעולה היום של ביבי וטיבי, של בן גביר ואיימן עודה, הולכים להפיל חוק של מילואימניקים, שוב.
“אז ראשית, צריך לעשות סדר: הממשלה הזאת לא מחזקת את משרתי המילואים בשום צורה. ממשלה שמחזיקה 15 משרדים מיותרים פוגעת במשרתי המילואים; ממשלה שמחלקת בעת המלחמה 15 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים פוגעת במשרתי המילואים; ממשלה שמעלה המיסים בסך 24 מיליארד שקלים לפחות על מעמד הביניים הישראלי פוגעת במשרתי המילואים; ממשלה שפעם אחר פעם מאשרת קיצוצים כבדים בחינוך, בבריאות, ברווחה, פוגעת במשרתי המילואים.
“שר בממשלה שלח את המילואימניקים לעזאזל. על מה אתה מדבר? חברת כנסת בממשלה שלך קראה לטייסים: אתם לא מלח הארץ - - - לפחות תדבר דברי אמת.
“במקביל, וזה הכי מרגיז ומקומם, משרתי המילואים ימשיכו לשרת 250 ימים, העסקים שלהם יקרסו, המשפחות שלהם ימשיכו להתפרק, והמוסד לביטוח לאומי שוב ושוב ישלח להם מכתבים אדומים וידרוש החזר תגמולי מילואים כי הממשלה העצלנית הזאת והכושלת הזאת לא ממהרת לתקן את החוק.
“באיזה עולם אנשים עוזבים את המשפחה שלהם, את העסקים שלהם, את העבודה שלהם, יוצאים לשרת את המדינה; והמדינה, במקום לחבק אותם, במקום לעשות כל מה שהיא יכולה על מנת לעזור להם, פשוט מתעלמת מהם?
“אני כאן אומר, תהיו עדינים איתם – המרצים, הסטודנטים, השותפים – תהיו עדינים עם אלה ששבים ממילואים, תסייעו להם, תהיו שם בשבילם.
“זה העם שלנו, אני כל כך מלאה בגאווה, בכבוד, באהבה, בהערכה, אבל בסוף אנחנו כמדינה לא מחזירים להם, לא מחזירים להם את הטובה הזאת, את המחויבות שלנו, בגלל הביורוקרטיה, בגלל הסכסוכים, בגלל חוסר היכולת שלנו להסתנכרן.
“ועוד יושבת פה הבחורה שבאמת מבזה את חיילי צה"ל, את הטייסים, שאומרת להם מי צריך אותם, שאומרת שמשלמים להם.
“אתה יושב ומקשיב לשני האנשים האלו – והיו עוד אנשים אחרים שמדברים בסגנון הזה – ואני שומע איך מדברים על הגיבורים של מדינת ישראל, אלה שבעצם מחזיקים את המדינה שלנו עדיין בחיים.
“הם בתחושה שלעיתים הצבא לא מייחס להם מספיק חשיבות, לא מכשיר אותם מספיק ברצינות, לא מעמיד להם את התנאים, את הלוגיסטיקה ואת המוכנות המבצעית, וזה, כמובן, משליך על תחושת המחויבות.