“לא חייב להיות הכול הכי נרחב שיש, הכי נדיב, אני מבינה שיש לפעמים מגבלות, אבל הדבר הזה בין הכול או כלום – הכלום הזה לא ייתכן. ואני מחברת פה גם את יתומי צה"ל. הפרד ומשול – אני לא אוהבת אותו. חוקים הם נפרדים, אבל המחויבות המוסרית היא מחויבות קולקטיבית כחברה וכאומה להכיר ביתמות ולהכיר את האוכלוסיות הללו של יתומי פעולות האיבה ויתומי חללי צה"ל, שלא פעם, יו"ר הכנסת, זה יכול להיות מהורה יחידני, שזו קטגוריה שלא הכרנו בה לפני כן, והסיפור של הורה אחד וכל מה שיש כאן.
“כשהן הגיעו אליי הן סיפרו לי דבר שנדהמתי לגלות – שהילדים שלהם לא מקבלים אותו סיוע כמו יתומים אחרים. למה? כי ההורים גרושים, אז הילדים אשמים. זה אבסורד, זה פשוט הזוי.
“הצעת החוק הזאת מתקנת עוול היסטורי. מ-1950 לא עדכנו את התגמולים הנוגעים ליתומי גרושות, חיילי צה"ל ופעולות האיבה. עשינו פה משהו גדול וחשוב.
“יתומים שהורה אחד נפטר בפעולות איבה, עד גיל 25, יתומים מהורה אחד שיש עדיין הורה, לא מקבלים כלום אחרי גיל 21. תגידו לי, המצב הזה נשמע למישהו הגיוני?