“כמו שבתביעה הכללית כתבנו לגבי לשון הרע על ציבור, לא יוגש או על ידי היועץ המשפטי או מי מטעמו, כי אמרנו שיש דברים כמו בנושא חופש הביטוי. הסדרנו שבנושא הזה ראש ההיררכיה מקבל את ההחלטה.
“אני חושב שהרציונל של הסעיף הזה הוא פחות הנושא של פגיעה בחופש ביטוי, כי פגיעה בחופש ביטוי יש גם בהגשת קובלנה או בהליך רגיל אזרחי גם על התבטאות אחרת, אלא הבנה שניהול הליך פלילי בנושא לשון הרע על ציבור, יש לה השלכות של אינטרס ציבורי מאוד מאוד גדול ולא רק פגיעה בחופש ביטוי, כי פגיעה בחופש ביטוי יש בכל הגשת כתב אישום על כל לשון הרע, גם על קסטנר לצורך העניין, ועל זה לא צריך רק את היועץ.
“השאלה מה האינטרס המוגן, אם אתה רוצה את הנימוק המלא, האינטרס המוגן בהכחשת שואה זו שמירה מוגברת על חופש הביטוי, לעומת הצורך באישור בלשון הרע על ציבור שהכלי הפלילי לא יהפוך להיות כלי משחק פוליטי.
“אני אזרום עם דעות אחרות, אבל באופן עקרוני דווקא בנושא הזה, בגלל האובר רגישות של מלחמות תביעה בנושא ציבורים שונים שמתקוטטים במדינת ישראל, אז שילוב של שתי הזרועות, הרי בסופו של דבר היועץ הוא לא הגורם שיכול ליזום, אלא הוא רק גורם של גו נו גו, פה הייתי מכניס כן את שומר האינטרס הציבורי ולא את התובע.