“אבל הם לא יכולים להיות עסק. כי עסק שיש לו ממ"ד יכול לפתוח, והם לא יכולים לפתוח, כי פיקוד העורף והרשויות המקומיות לא נותנים להם לפתוח. אז מצד אחד המדינה אומרת להם: אתם לא יכולים לפתוח, ומצד שני היא אומרת להם: אבל אתם עסק לכל דבר.
“השאלה אם יקבלו אותה – האם זה נכון – מאחר שאין מתווה, ועד שהמתווה יאושר ועד שתקרה הפרוצדורה מול המשרדים הממשלתיים – למשרד האוצר לפני החג, להקפיא את התשלומים או לדחות את התשלומים של מס הכנסה ומע"מ? הרי זה הדבר המיידי שיכול להיעשות ולהשאיר בקופה של בעלי עסקים איזשהו נפח כלכלי, שיוכלו להתמודד עם הסיטואציה הזאת, שנוצרה בהיעדר מתווה.
“והילדים שלנו הם לא ניסוי. הילדים שלנו הם לא ניסוי, לא בגיל הרך, לידה עד שלוש ולא משלוש עד שש ולא בבתי הספר.
“אם אנחנו רוצים לעשות באמת מהפך בכל הנושא הזה של הגיל הרך, ואני בטוח שכל מי שיושב פה באמת רוצה את השינוי הזה, אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים במקום שבאמת יותר גרוע מזה אני לא יודע אם יכול להיות.
“מערכת החינוך שלנו בקריסה נוראית. 80% מהמעונות במדינת ישראל הם פרטיים. הרגולציה פשוט מקשה על בעלי המעונות, והמחירים שמשלמות המשפחות כדי לשים את הילד שלהן במעון הוא בלתי נתפס; זה מגיע כבר ל-6,000 שקל בחודש.
“נשמעות כל מיני אמרות מזעזעות בעיניי על אחריות של ייעוץ משפטי, על אחריות של היועמ"שית, וצריך להבהיר את זה אחת ולתמיד. קודם כול, האחריות לגיל הרך היא של ההורים.
“כנסת נכבדה, ענף הגיל הרך לא במשבר – הוא בקריסה. בחסות המלחמה והכאוס הלאומי וכל מה שקורה, אנחנו לא רואים נכוחה את קריסת השירותים החברתיים ובפרט את הגיל הרך. תראו, בגלל מצוקת כוח האדם כ-40,000 ילדים עלולים להישאר ללא מעונות.
“ביחד אנחנו מקדמים באמת רפורמה משמעותית ומסיבית בגיל הרך, שהתחילה עם החמרת הענישה למתעללים, המשיכה עם עונש מינימום, עם איסור העסקה בתחום למי שהורשע, הועמד לדין בעבירה של התעללות בקטין. אנחנו במסע ארוך וחשוב עבור הילדים של כולנו.
“ה-200 מיליון שקלים שקיצצתם עכשיו, שקיצצו עכשיו מההכשרות, זה הדברים החשובים.
“אז קודם כול, אין חינם בגיל הרך, אין הדרגתיות כזו, יש זיכוי שרק 80% זוכים לו. אני יודע כי אני בוועדת הכספים ואני מכיר את הדיונים האלה.
“זה לא עוד חוק הצהרתי, זה חוק שממחר בבוקר ישנה את התמונה בתוך המעונות האלה, בתוך כל התחום של הגיל הרך וחסרי הישע. הגיל הרך במדינת ישראל עדיין לא מוסדר כמו שצריך, והאחריות במקרה הטוב נופלת על הרשויות המקומיות, ובמקרה הרע – פשוט לא נופלת ולא מטופלת באף מקום.
“כמה שהטיפול הוא יותר בזמן – ויודעים את זה חבריי חברי הכנסת ומגישי החוק – כל יום הוא קריטי להמשך המסלול של אותו ילד, לשפר את היכולות שלו, להעצים אותו, לגעת בנקודות הכואבות ולפתור אותן ולצאת לדרך אחרת.
“הדברים הכי יקרים, הכי חשובים לנו בעולם הזה אלה הילדים, שבאופן אבסורדי הם גם אלו שמקבלים פעם אחר פעם מעט מאוד מהחשיבות התקציבית.
“אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת ששרדו את הישיבה, תוכנית החינוך לגיל הרך, שהוכרזה על ידי ראש הממשלה, שר האוצר ושר החינוך, מכילה שלושה מרכיבים: שיפור איכות מערכת החינוך, מערכת הסמל וחיזוקה, בינוי נרחב וסיוע כלכלי להורים עובדים.
“וכאן אני רוצה להזכיר לכולנו, שזאת הייתה הבטחת בחירות של ראש הממשלה. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. כהרגלו, ראש הממשלה אכן הבטיח, אבל לא הבטיח לקיים, כמו שאמר פעם ראש ממשלה אחר.
“האפשרות שאנחנו ניתן, מעונות בחינם למשפחה ישראלית, תגדיל את ההשתתפות בכוח התעסוקה, תקטין סיכון לתינוקות. אין-סוף מחקרים אומרים שמה שהילד מקבל בגיל הינקות משפיע עד גיל זקנה.
“לוקחים שלושה מיליארד שקלים, זורקים אותם לחשבונות בנק כאלה ואחרים אבל לא מטפלים במהות הבעיה. איפה ההתייחסות לנשות הצוות, להכשרה, למעמד, לזה שאין מספיק נשות צוות?
“אני פשוט אומר שהמשבר בגיל הרך – אנחנו כאילו לא שמים לב לזה אבל אנחנו נמצאים עמוק בקריסה של כל הגיל הרך, ומזמן מזמן היינו צריכים להפוך את הפירמידה, להגיע למסקנה שהגיל הרך הוא הגיל המשמעותי ביותר שצריך להשקיע בו.
“אז אם היו לוקחים את הדבר הזה ונגיד שמים עוד 840 מיליון שקלים, כמו שאנחנו עשינו, לטובת הגיל הרך, אז לפחות עוד כמה עשרות אלפי ילדים באמת היו מקבלים מסגרת ובאמת היה חינוך חינם לעוד כמה עשרות אלפי ילדים שהיו צריכים את זה, וכך תוכנית חומש לגיל הרך צריכה להתקיים במדינת ישראל.
“בשבוע הזה, אף אחד לא מתעסק בגיל הרך, אותו תהליך שאנחנו התחלנו והעברנו ממשרד הכלכלה למשרד החינוך בשביל שיהיה רצף אמיתי מגיל לידה ועד סוף הרצף החינוכי.
“עד שבאה הממשלה שלנו, ואמרו – הגיע הזמן לטפל גם בנושא הזה ולהכניס אותו למשרד החינוך.
“העברת האחריות על הגיל הרך ממשרד החינוך למשרד הכלכלה – אחרי שנעשה הצעד הזה, כשיש פה ניגוד אינטרסים ברור, שחיתות לאור יום, זה טירוף מערכות. ילדים לא נולדים בגיל שלוש.
“במקרה גם יושבת פה שרת הכלכלה שעשתה את התהליך ההיסטורי הזה, ויתרה על האגו שלה והחזירה את זה למשרד החינוך. ולמה היא החזירה את זה למשרד החינוך? כי כל מי שמבין בנושא, כל מי שטיפה מתעסק בזה, מבין שצריך רצף חינוכי.