“ואכן, אנו רואים יותר ויותר פגיעות ברשת כלפי קטינים, וניצול לרעה של חוסר המודעות שלהם לפגיעה אפשרית בפרטיות שלהם בבואם לקחת חלק בפורומים השונים ברשת.
“אם פעם ילד היה חוזר מבית הספר, סוגר את הדלת, מתנתק מהמרחב הציבורי, היום המרחב הציבורי מגיע אליו הביתה, נכנס איתו לבית דרך הטלפון: בריונות ברשת, חרמות, סרטונים פוגעניים, הפצת תמונות. הכול קורה במהירות בלתי נשלטת, בלי הגנה ובלי גבולות.
“כך למשל, הוועדה בראשותי קיימה דיונים סביב המענים הרגשיים, הנפשיים, לילדים ובני נוער על רקע מלחמת חרבות ברזל; המחסור המדאיג במטפלים במקצועות הפרה-רפואיים במסגרת החינוך המיוחד; מוגנות הילדים ברשתות החברתיות – היום זה הנושא החם ביותר שצריך לדבר עליו, ולדבר עליו בקול רם; זנות בקרב קטינים – דבר שנשמע לכם הזוי, אבל הוא קיים; תופעת האלימות בבתי הספר; תופעת הניכור ההורי, הרחבת סל הטיפולים בתחום התפתחות הילד – ועוד היד נטויה.
“נדמה לי שכולנו צריכים השקעה בחינוך – גם בבית, לא רק בבית הספר, יש לנו אחריות כהורים – הדרכה על מה שטוב ברשתות וסכנה של מה שרע, וגם הגנה חכמה.