“בספרו "אלטנוילנד" הוא תיאר חברה מתקדמת, דמוקרטית, ליברלית, חברה שמבוססת על שוויון, על שלטון חוק ועל כבוד האדם. הוא האמין במתינות, דחה קיצוניות מכל סוג והבין שחברה חזקה נבנית מתוך שותפות ולא מתוך פילוג.
“בזמן הזה כבר הייתה תנועה ציונית – המשפחה שלי עלתה לארץ ישראל ב-1890 לרחובות, תנועת חיבת ציון עוד התחילה לפני הדברים האלה – אבל הראשון שלקח את הרעיון הציוני, את הרעיון של שיבת ציון, והפך אותו לתוכנית עבודה של ממש הוא הרצל. הרצל כתב את הספר "מדינת היהודים", ואני חושב ששווה לכל מי שגם עוסק בפוליטיקה לחזור קצת למה שהוא כתב שם.
“אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, ידידי יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית מר יעקב חגואל, חבריי חברי הכנסת, אנו מציינים היום את יום הרצל, יום שבו מדינת ישראל עוצרת לרגע כדי להתבונן לא רק באדם אחד אלא ברעיון גדול – רעיון של שיבת ציון, שיבת עם ישראל לארצו, של תחיית האומה היהודית לאחר אלפיים שנות גלות ושל בניין של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
“הרצל לא היה רק חולם, הוא היה איש מעשה, מדינאי מבריק ואיש ביצוע לאומי, שניסח תוכנית עבודה ממשית עבור עם שגלה מארצו במשך אלפיים שנה.
“כשאנו מתכנסים כאן בלב הדמוקרטיה הישראלית, במשכן הכנסת, שמייצג את הריבונות המחודשת של עמנו, אנחנו מצדיעים לאיש שסלל את הדרך לכל זה, בנימין זאב הרצל.
“הרצל, אבי הציונות המדינית, קידם את רעיון הקמת מדינה ליהודים, לעבריים שהיו מפוזרים ברחבי העולם. הוא הבין שאין אפשרות לעצור את השנאה, את הפוגרומים, את האנטישמיות באירופה ובמדינות אחרות, כי שם אנחנו זרים.
“- - במעמד המכובד הזה היום אנחנו מציינים בכנסת ישראל המכובדת, בלב-ליבה של הריבונות הישראלית, את יום הציון לבנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, אשר בחזונו – וצריך לחזור על זה כל הזמן – בנחישות ובכוח רעיונותיו סלל את הדרך לתחייתו של העם היהודי בארצו.
“האיש הזה, אשר בכוח חזונו, עוז רוחו ואמונתו, יצר את הבסיס להתגשמות המפעל הציוני, עדיין יכול ללמד אותנו שיעורים חשובים גם ממרחק 165 שנים מהולדתו.
“על חלום הדורות שזכינו להגשים יש לשמור מכל משמר. הדור הזה, אשר זכה לחיות וחלקו גם לכהן בכנסת שבירושלים השנה, ולא בשנה הבאה, מחזיק בידו ובליבו פיקדון, פיקדון שהפקידו בידינו הרצל ומאה דורות של יהודים שאלפיים שנה לא רק חלמו והתפללו וייחלו וכיספו, אלא גם הפכו את האגדה למציאות ואת החלום למדינה.
“חזונו של הרצל הוגשם, ואף מונים רבים מעבר למה שהוא עצמו יכול היה לחלום. ההישגים של מדינת ישראל, היותה פורצת דרך ומובילה בשורה ארוכה של תחומים, מרפואה ועד חקלאות, היצירה התרבותית, המורשת שלנו, שנשמרת ומתווספים אליה נדבכים נוספים, קיבוץ הגלויות המתקיים כאן לצד החיבור לשורשים ולימוד התורה – כל אלה מהווים לא רק את התגשמות חזונו של הרצל, אלא גם הישגים אשר כל אומה בעולם הייתה מתגאה בהם.
“רוח ומסירות נפש וגוף, שלמעשה כוננה את המדינה שלנו, את הבית הזה. במובן הזה, מעבר להתרגשות האישית, לציין את זכרו של תיאודור הרצל כאן בכנסת ישראל, זוהי אזכרה הכי ראויה עבורו.
“היום, במסגרת ציון יום הרצל, אני רוצה לעסוק בעוד הנחת יסוד שכולנו גדלנו עליה, כאילו הרצל, חוזה המדינה ומייסד התנועה הציונית, היה יהודי ממשפחה מתבוללת, רחוק מיהדות, שהתעורר לעסוק בעניין העם היהודי בעקבות פרשת דרייפוס. במחקרי השנים האחרונות התברר שהנחת היסוד הזאת כלל וכלל לא נכונה.
“אך איש החלום התעלה מעל מסגרות הזמן ונסיבות המקום וראה את נצח ישראל.
“אבל כהרצל לא היה – לא בסלילת הדרך הלא-חרושה, לא באומץ הלב, לא במגוון הכישרונות, לא בעוצמת החזון ולא בכושר המעשה. זכרו יהיה חרות לעד בלב האומה.
“ישנן עוד דוגמאות רבות, אבל העולה מכולן הוא שגם אם הרצל עצמו לא היה שומר תורה ומצוות במובן המלא של העניין, הוא היה מחובר לזהות היהודית שלו ושל עמו בצורה עמוקה מאוד, וזה מה שהניע אותו בפעולותיו האדירות.