“אין מיגון בכפרים הלא-מוכרים בנגב – נמצא כאן השר שאחראי לתיק הנגב והגליל – ואני יודע שיש ניסיון, ומשתדלים להכניס מיגון בנגב.
“יש תקציב של מחלקת מיגון, 80 מיליון וביקשנו שחלק ממנו יוקצה לחברה הערבית, בדגש על הבדואית ואנחנו נשמח לקבל את הפרטים.
“ההמשכיות נדרשת במיוחד בתקופה הזאת כאשר אנחנו נמצאים במצב שהוא לא יציב מבחינה מדינית וגם מבחינה ביטחונית ולכן יש צורך דחוף להכניס מיגון לחברה הבדואית. אנחנו כתושבי הנגב וכנציגים של החברה הבדואית בנגב דורשים להכניס מיגון, לא לקיים רק ישיבות ודיונים על הנושא הזה.
“השאלה שלה כל כך לגיטימית, איך אנחנו לא יודעים להביא מיגון לקהילה הבדואית? לא רק שאנחנו לא יודעים, אנחנו לא מאפשרים להם לשים בעצמם מיגון, ולא זו אף זו, אנחנו שמנו את המיגון במקומות הלא נכונים למשל בתחנות אוטובוס, תחנות הסעה של ילדים שעומדים שם חצי שעה ביום, במקום לשים את זה במרכזי האוכלוסין שלהם.
“עדיין, עד היום אנחנו מדברים על היעדר מיגון בחברה הבדואית, ובמיוחד בכפרים הבלתי-מוכרים. לפני כשעה קרה עוד אסון, חדש, בכפר א-סרה, בין חורה לכסיפה, גם שלושה פצועים, אחד מהם קשה מאוד, ועוד נזק, והנזק מתמשך. האחריות היא על המדינה.
“גם הייתה נפילה בפזורה, ולצערי אף אחד לא יגיע לשם. אף שר לא יגיע לפזורה. אף אחד לא יגיע לעזור להם, אף אחד לא יגיע לשאול למה הם זקוקים.
“בואו נדבר במספרים על ההפקרה של החברה הבדואית בנגב. 0.3% בלבד זהו האחוז של המקלטים הציבוריים אצלנו בחברה הערבית. לרוב המכריע פשוט אין לאן לרוץ.
“אנחנו מדברים, אדוני השר, על הכפרים הלא-מוכרים בנגב – כ-150,000 אזרחים ללא שום מיגון בכלל. לא מיגון רגיל, לא בסיסי. יש היעדר מיגון מוחלט שם.
“כי כשמדברים על 150,000 תושבים שגרים בכפרים בלתי מוכרים – אין להם בתים, הבתים מפחונים, אין להם מקלטים. איזה ציוד? לאן? איפה להתחבא? אין להם מקום להיכנס אליו, אין להם מקום מוגן, אין להם מרחב מוגן.
“חשוב לציין גם כי הציות להנחיות פיקוד העורף הוא הדרך הנכונה שיש לאמץ בכל הכפרים והערים במדינה, ובמיוחד אצלנו בנגב, כי אין לנו מספיק מקלטים, אין לנו ממ"דים, אין לנו מיגוניות. יש 140,000 בכפרים הבלתי-מוכרים שאין להם כלום.
“מכובדי השר, יש צו לשר הפנים מ-2024 לגבי הצבת מרחבי מיגון בבתי ספר ישנים בחברה הבדואית. עד עכשיו הדבר הזה לא בוצע. תלמידים נאלצים להישאר בבתים, ולא יכולים – עכשיו, אין מיגון גם בבתים ואין מיגון בבתי ספר.
“ואתה צודק, לאור זה שדווקא באמת לחברה הבדואית אין מיגון כמעט, ברובה מוחלט, אנחנו מוצאים יותר ויותר שבתי הספר שלנו משמשים למיגון לאוכלוסייה.
“אבל הממשלה מייד נכנסה והקצתה תקציב ליישובים האלה, 100 מיליון שקל. אבל מצד שני, אצל הבדואים לא הושקע שקל אחד. אז למה אתם מפקירים אותם?
“אני חוזר, ופונה לממשלה: אנחנו דורשים להציב מיגון בחברה הבדואית. אנחנו דורשים את זה במשך שנים, אבל אם המדינה לא יכולה להשקיע את הסכומים הנדרשים על מנת להציב מיגון, יש לנו פה חלופות.
“לא יכול להיות שמתחילת המלחמה ועד עכשיו אנשים ישנים ואוכלים מתחת לגשרים בכבישים, וכולנו עדים למראות הקשים האלה. ולכן, מחובתה של הממשלה לקדם את החלופות שאנחנו מציעים.
“מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, עשרות אלפי אזרחים בדואים בנגב מצויים בסכנת חיים ממשית בזמן המלחמה בהיעדר כל מיגון בסיסי.
“חשוב לי גם שאזרחי המדינה ידעו שעשרות אלפים שאין להם מיגון עכשיו – חלק גדול מהם נמצאים מתחת לגשרים, מתחת לכבישים. לכן, המדינה צריכה לבוא לקראת האזרחים ולהציב שם מיגון. ההסקו הזה, מיגון הסקו, לא עוזר לאנשים. זה שקי חול שלא תורמים כלום למיגון של האנשים.
“אדוני היושב-ראש, אתמול ביקרתי במרחב, בגשרים, במרחבים הפתוחים וגם בערים – פערי המיגון זועקים לשמיים. מה שאני רוצה לומר לפרוטוקול ואולי לשר – אם הוא יגיב, שר הביטחון – שאנחנו לא יותר מאשר מקדמים מימון.
“ולכן, אני חושב שראש הממשלה ושר הביטחון צריכים להורות גם לשר האוצר וגם לפיקוד העורף לתקצב את הנושא הזה ולהורות על הכנסת מיגון לאוכלוסייה הבדואית בנגב, כי אני מקבל המון פניות מאזרחים מודאגים שמבקשים מיגון.
“לגופן של טענות אני מבקש לומר, על פי חוק ההתגוננות, האחריות להקמת מקלטים מוטלת על בעל הנכס. גם בחודש ינואר האחרון הובא הנושא לפתחו של בג"ץ, ושם נקבע פה אחד כי החובה למגן מבנים פרטיים מוטלת על פי החוק על בעלי הנכסים, ועל הרשויות המקומיות מוטלת האחריות להקמה ולהחזקה של מרחבים מוגנים במרחב הציבורי.
“בתוך הכפרים הלא-מוכרים אין כמעט מיגון. לא קיים מיגון, כולל במוסדות הציבור, כולל בבתי ספר וגני ילדים.
“בכל הכפרים הלא-מוכרים, בכל בתי הספר של מערכת החינוך, של משרד החינוך, אין אפילו מטר אחד של מיגון. בכל מערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב אין חדר מיגון או מקלט אחד לילדים האלה.
“מכאן אני חוזר ומפנה שוב את הבקשה לשר הנכנס: אנחנו רוצים ומעוניינים ודורשים שהשר יטפל בנושא המיגון, במיוחד בכפרים הלא מוכרים, כאשר אנחנו נמצאים במלחמה ולאנשים אין מיגון.
“במקום לחשוב איך למגן אותם, איך לשים מיגוניות בכפרים הבלתי-מוכרים, איך לתת מענה לתלמידים, לילדים, איך לנסוע לבתי ספר, להקים גנים ממוגנים, התושבים שם נמצאים כל הזמן באיום של פינוי והריסות בתים.
“אין מיגון, למרות שפנינו מתחילת הקדנציה הזאת, גם לראש הממשלה וגם לשר הממונה על פיקוד העורף, שר הביטחון, להציב מיגון בישובים הבדואיים. אבל הממשלה החליטה לא. החליטה לא להציב מיגון.
“כבר עשרה חודשים, מאז תחילת המלחמה, שהאוכלוסייה הבדואית בנגב מופקרת וחסרת אונים בגלל חוסר במיגון ובגלל חוסר בהכרה באוכלוסייה הזו על ידי הרשויות, הן משרד הפנים והן פיקוד העורף.
“הביאו למקומות ספציפיים, למוסדות ציבור וכו', אבל לכפרים הלא-מוכרים אין מיגון כמעט בכלל.
“וזה כי הילדה מתגוררת בפזורה הבדואית, בכפרים הבלתי מוכרים. כפרים שאין להם מחסה, כפרים שאין להם מקלטים, כפרים שאין להם אפילו מיגוניות.
“בהיעדר מקלטים ומיגוניות אין להם שום מקום שיגן עליהם מפני הטילים.
“בשבוע הבא אנחנו הולכים לתת עשרות מיליונים לחברה הבדואית, למיגוניות בנגב – לחברה הבדואית בלבד.
“הם גם לא מכוסים מבחינת פיקוד העורף, מבחינת התרעות וגם מבחינת יירוטים, ואין שם מיגונים. ולכן הדרישה שלנו הייתה ונשארת – להציב מיגון אצל התושבים שלנו.
“אחרי חודשיים של מלחמה, לגבי המיגון עולה תמונה מאוד עגומה. אף משרד ממשלתי לא לוקח אחריות על המיגון של הכפרים הלא-מוכרים בנגב.
“פנינו גם ללשכת ראש הממשלה וגם לפיקוד העורף ולמשרד הביטחון על מנת להציב מיגון בכפרים הלא-מוכרים, וההתעלמות מהתושבים הבדואים היא מוחלטת.
“בהצעת החוק שמביאים כאן להקלות במיגון, שבקריאה הראשונה אכן אני הצבעתי בעד, הצבעתי בעד בתקווה שתהיה תשובה גם לתושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב, ושההקלות שמדברים עליהן ייתנו מענה גם לכפרים הלא מוכרים בנגב.
“לכן הסיכוי שערבי תושב הנגב ייפגע מטיל הוא גדול אלף מונים מכל תושב אחר במדינת ישראל. הצלחנו להעביר 35 מיליון שקל שאישרה ועדת הכספים, אבל זה לא מספיק, זה ממש לא מספיק.
“מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכפרים הלא-מוכרים בנגב ישנם 140,000 תושבים שזקוקים למיגון. פנינו ללשכת ראש הממשלה ולא קיבלנו מענה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש ודורש שתתערב בנושא הזה. לא ייתכן שמאז 7 באוקטובר עד היום לא קיבלנו מענה.
“תמ"א 40 לא מתייחס לבתים בכפרים הבלתי-מוכרים. אין מיגון לאנשים.
“על הממשלה לספק מיגון מיידי לכל הכפרים הלא מוכרים בנגב.
“אי אפשר להשאיר, כבוד שר הפנים, 120,000 אלף אזרחים בשעת מלחמה וחירום ללא מיגון. ולכן, הדרישה שלנו היום ממך ומכל ממשלת ישראל, מיידית ומיד לספק מיגון לכל האוכלוסייה הבדואית בנגב.
“החברה הערבית בנגב חשופה במערכה הזאת, ולכן הדרישה שלנו היא שהמדינה תאשר ותקבל החלטה מיידית על מנת להציב מיגוניות בכפרים הבלתי מוכרים.
“לכן, האחריות מוטלת על הממשלה להציב מקלטים ביישובים האלה.
“מה בנוגע לבג"ץ אדוארדו למשל, שחייב את המדינה למגן את כל הכיתות בשדרות ועוטף עזה? אני מזכירה לך - גם–אז, גם בתקופה שלנו הייתה החלטה של הממשלה שהשתהתה ועוד פעם ועוד פעם ובא בג"ץ ואמר – ובג"ץ אדוארדו – אגב, לומדים אותו בבית ספר למשפטים – אתם מחויבים למגן את הבתים של תושבי שדרות – אפרופו שיחתנו על הדרום.
“מחסור יש גם בשירותי החירום ובאמבולנסים כמעט בכל היישובים הבדואיים בנגב. בשעת מצוקה, בערב ובלילה, כדי לקבל אמבולנס לפינוי, התושבים יחכו להזנקת ניידת מבאר שבע, ערד או מיתר. הדבר מסכן חיי אדם.