“לפעמים גם אנחנו חוטאים, לפעמים כולם חוטאים, אבל מה שהיה היום, שמשפחות שכולות שאיבדו את הילדים שלהן עומדות, רוצות להיכנס לדיון על ועדת חקירה ממלכתית, איך שלא תהפכו את זה – ומונעים מהן להיכנס באלימות. באלימות. משפחות שהילדים שלהן נרצחו, הופקרו; שהן הלכו לחפש את הגופות של הילדים שלהן, כי בשבועיים הראשונים אתם לא הייתם פה בכלל במדינה.
“כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, היום הזה ייזכר כיום מביש לדמוקרטיה הישראלית. מנעו מהגב' עינב צנגאוקר, אימא לביאה, שבנה מתן נחטף בידי ארגון טרור אכזרי, להיכנס בשערי הכנסת. הכנסת, שהיא בית העם, לא יכולה להפוך למבצר שמונע כניסה מאימהות שנקרעו לגזרים, וממשפחות שמחכות ליקיריהן יום ולילה.
“וזה רגע של שפל של המקום הזה. כשבכל פעם, בשנה וקצת שאני נמצא כאן, אני אומר לאן אפשר לרדת מעבר לשיח המפלג, המבזה והרעיל שיש כאן. אימא של חטוף – לא להכניס אותה למשכן הכנסת? כי ממה אתם מפחדים?
“מה שווה הדלקת הנרות החגיגית, התקדימית, של יושב-ראש הכנסת, כאשר הוא לא מכניס למשכן את אימו של מתן צנגאוקר? הדלקת נרות תקדימית. הדבר התקדימי הוא 453 ימים שבהם 100 אחים ואחיות נמצאים בשבי החמאס.